קריטריונים לאבחון הפרעת קשב והיפראקטיביות*

הקדמה
הפרעת/תסמונת חוסר קשב מסומנת בספרות הבינלאומית בקיצור ADHD שמשמעו Attention deficit hyperactivity disorder. כ - 10% מכלל האוכלוסייה הם בעלי הפרעת קשב וריכוז, ההפרעה שכיחה יותר בקרב בנים. הפרעת קשב מאופיינת בבעיות בתחום הקשב, ההיפראקטיביות והאימפולסיביות.
קשב - הפניית תשומת הלב לגירויים.
היפראקטיביות - תנועתיות ללא מטרה מוגדרת, שתפקידה לעורר את המוח.
אימפולסיביות - נטיה לעשות דברים לפני מחשבה.
בעלי הפרעות קשב וריכוז סובלים לעיתים מלקויות נוספות, חלקן הן תוצאה משנית של לקות הקשב, כמו דימוי עצמי נמוך; וחלקן אינן קשורות בהכרח לנוכחות של הפרעת הקשב, כמו דיסלקציה.

מאפייני הפרעת הקשב
הפרעת קשב שלא מטופלת נכון עלולה להביא את הלוקים בה לידי תסכול, נשירה ממסגרות החברה הנורמטיביות ואף להתנגשות
עם החוק. לכן, קיימת חשיבות רבה באיתור מוקדם וטיפול בלוקה בה.
תסמונת חוסר קשב מוגדרת ומסווגת ע"י עולם הרפואה וישנן הגדרה וקריטריונים ספציפיים להפרעה זו. ההפרעה הינה נוירולוגית
התפתחותית והיא בעלת אופי התנהגותי- תפקודי ונוירולוגי.
בעבר היתה מקובלת אבחנה בין ADD (הפרעת קשב וריכוז) ובין ADHD (הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות), כיום כל התסמונת מסווגת כ - ADHD, אולם קיימים תתי סוגים ובכלל זה הטיפוס הלא קשוב, הטיפוס ההיפראקטיבי או האימפולסיבי והטיפוס המשולב.

קיימות שתי שיטות לפיהן ממיינים הפרעות בהתנהגות ובתפקוד, הגירסה האמריקאית והגירסה האירופאית. בספרות מקובל לעשות שימוש נרחב יותר בשיטת המיון האמריקאית, לכן נציג את הגישה המקובלת יותר. במגדיר האמריקאי ההגדרה של התסמונת כוללת 5 תנאים (מאפייניה יוצגו עפ"י פרשנות מופשטת שלי):

א. קיימים לפחות שישה מהסימפטומים הבאים של תת קשב (קבוצה A), כדי לאבחן קיומה של הפרעת קשב וריכוז (לפי DSM-5 שיצא במאי 2013, אצל מבוגר מספיקה נוכחות של חמישה סימפטומים על מנת לבסס אבחנה).
על מנת לשקול קיומה של הפרעת קשב וריכוז עם רכיב ההיפראקטיביות-אימפולסיביות (קבוצה B), צריכים להתקיים גם לפחות 6
מהסימפטומים הבאים כל הסימפטומים התקיימו במהלך ששת החודשים האחרונים ולא תואמים את רמת התפתחות הגיל.
(לפי DSM-5 שיצא במאי 2013, אצל מבוגר מספיקה נוכחות של חמישה סימפטומים על מנת להגדיר הפרעת קשב עם רכיב של
היפראקטיביות).

ב. חלק מהתסמינים ההיפראקטיביים - אימפולסיביים או של חוסר הקשב, הגורמים לבעיה, מופיעים לפני גיל 7 שנים (לפי DSM-5 שיצא במאי 2013, על התסמינים להופיע לפני גיל 13).
ג. חלק מהתסמינים יתקיימו בשתי מסגרות התייחסות לפחות (למשל בית ובי"ס).
ד. חייבת להיות עדות ברורה של פגיעה תפקודית או מצוקה בבית, בביה"ס או בעבודה.
ה. התסמינים אינם מופיעים כחלק מהפרעה אחרת רחבה יותר, אינם מוסברים טוב יותר באמצעות הפרעה אורגנית אחרת או תוצאה של שימוש בסמים.

הקריטריונים יוצרים 4 אבות טיפוס לאבחון:
1. הפרעת קשב והיפראקטיביות מהטיפוס הלא-קשוב בעיקרו (תסמינים מקבוצה A).
2. הפרעת קשב מטיפוס משולב (תסמינים מקבוצה A + B).
3. הפרעת קשב מטיפוס היפראקטיביות (קבוצה B) (הערה – נדיר, ולרוב מתאר ילדים צעירים).
4. הפרעת קשב מטיפוס לא ספציפי – קריטריונים חלקיים, כאשר במופע הקליני מופע התנהגותי של הפרעת קשב.

מאפיינים נוספים שאינם מופיעים במגדירים אבל אופייניים ללקות קשב:
כללי - בעל דמיון מפותח, יצירתיות בעבודה ובפתרון בעיות, בעל חשיבה מהירה ואסוציאטיבית, ספורטיבי, ספונטאני, רגיש לסביבה, יודע מה קורה סביבו כל הזמן, קושי בקבלת החלטות, תחושת זמן ותכנון זמן לקויים.
לרכיב הקשב - מוצפות בגירויים או ריכוז יתר, חוסר סדר בחדרו, מתחיל משימות ולא מסיים, עוסק בכמה פעולות במקביל אולם באופן שטחי, קושי באבחנה בין עיקר לטפל.
לרכיב ההיפראקטיבי-אימפולסיבי - נטייה לחיפוש ריגושים, קושי בקבלת החלטות, סף תסכול נמוך, נטילת סיכונים, חשיבה המאופיינת בקפיצה מנושא לנושא.
מאפיינים משתמעים - קושי בציות למסגרות פורמאליות, דימוי עצמי נמוך, קשרים שטחיים עם קבוצת השווים. קשיים אקדמיים בלמידה ובקריאה, קושי בוויסות רגשי, נעלבים מהר.