פניה לאבחון נעשת לאור קשיים מתמשכים של אדם (ילד או מבוגר) באחד מתחומי התפקוד – לימודי , תעסוקתי, חברתי ו/או בינאישי-זוגי. קיימות מספר לקויות שלעיתים דומות בתסמיניהם אבל שונות במקור הבעיה. מידעון זה מציע מידע על אבחונים קיימים לצרכים שונים.
אבחון הפרעות קשב
אבחון רפואי הבוחן הימצאות של בעיה אורגנית במנגנון הקשב. אופן האבחון מבוסס על ראיון קליני, שאלוני דיווח אישיים וכלי אבחון מעבדתיים (כמו TOVA/MOXO). אבחון חייב לכלול את שלושת הרכיבים. רצוי שהראיון הקליני יכיל גם בהערכה את העולם הרגשי של המאובחן. על פי אבחון הפרעות קשב נעשה על ידי רופא מומחה, שהתמחותו פסיכיאטריה או נוירולוגיה או רופא משפחה שעבר את ההתמחות המיוחדת. לילדים עד גיל 9 גם רופא התפתחותי יכול לאבחן. חשוב שהרופא יהיה מומחה בהפרעות קשב ומנוסה באבחון
וטיפול בה. האבחון מציע המלצות בתחום התרופתי וההתנהגותי. אינו מספק המלצות לצורך בגרויות.
אבחון הפרעות קשב יש לעשות פעם אחת בחיים, אולם מומלץ ביקור אצל רופא מומחה אחת לחצי שנה. האבחון נעשה במסגרת הרפואה הציבורית או הפרטית.
אבחון דידקטי
אבחון הבוחן את כישורי הלמידה ומיומנויות הלמידה של הפרט בתחום השפה, הזיכרון, הקריאה, הכתיבה, החשבון והאנגלית. האבחון נעשה על ידי מאבחן דידקטי- איש חינוך בעל התמחות בלקויות למידה. האבחון מציע המלצות בתחום הלמידה וההוראה המתקנת.
המלצות אבחון דידקטי תקפות לשלוש אם נערך בכיתות א'-ו' (כולל) ולשש שנים אם נערך החל מהחופש הגדול לאחר כיתה ז' ואילך. האבחון מספק המלצות לצורכי בגרויות. האבחון נעשה במסגרת הרפואה הפרטית/ קופות החולים.
להנחיות משרד החינוך לעניין זה - לחץ כאן.
אבחון פסיכו-דידקטי
זהו אבחון שמשלים את האבחון הדידקטי, ומשלב גם מוכנות רגשית ללמידה ומשכל. הרכיב הפסיכולוגי באבחון נעשה על ידי פסיכולוג חינוכי או קליני. אבחון פסיכודידקטי יכול להחשיד קיומה של בעיה קשב, אבל אינו יכול לאבחן אותה. ההמלצות שהוא מספק כולל את ההמלצות של האבחון הדידקטי, בנוסף להמלצות לתחום הרגשי או ההתנהגותי.האבחון נעשה לרוב במסגרת הרפואה הפרטית, למעט מרפאות שמשלבות הערכת קשב פסיכודידקטיקה- רמב"ם ושניידר.
להנחיות משרד החינוך לעניין זה - לחץ כאן.
אבחון נוירו-פסיכולוגי
זהו אבחון מיוחד המתבצע באמצעות סדרה של טסטים (שאלונים, מבחנים ובדיקות מחשב). האבחון נעשה על ידי נוירו-פסיכולוג ויכול לספק תובנות לגבי תפקודים נוירו-פסיכולוגים. זהו אחד הכלים לאבחון לקות למידה בלתי-מילולית. האבחון מציע דרכי התערבות פסיכולוגיות והתנהגותיות. האבחון קיים במסגרת הרפואה הציבורית או הפרטית.
אבחון פסיכיאטרי מקיף
אבחון זה כולל סדרה של מבדקים פסיכולוגים ושאלוני דיווח, שנועדו לשלול או לאשר קיומה של הפרעה נפשית חמורה יותר. האבחון נעשה על ידי רופא פסיכיאטר (היכול להיעזר בפסיכולוגים קליניים) במסגרת הרפואה הציבורית. האבחון מציע המלצות בתחום הפסיכיאטריה הקלינית.
לעיתים באבחון הפרעת קשב, עולה חשש לקיומה של הפרעת אישיות או מחלה נפש ואז יש צורך לגשת לאבחון פסיכיאטרי.
סדר הפניה הנכון לאבחון, נעשה כדלקמן:
1. פניה לאבחון רפואי לזיהוי הפרעות קשב, הואיל ומנגון הקשב קשור לכל לקויות הלמידה.
2. במידה שבאבחון עולה אינדקציה להפרעה נפשית או נוירופסיכולוגית אחרת, אפשר לגשת לאיבחון הפסיכיאטרי (טסטים) או נוירופסיכולוגי.בעניין זה יש לעיתים צורך בפניה לאיבחון ריפוי בעיסוק, קלינאי תקשורת וכדומה.
3. איבחון דידקטי או פסיכו-דידקטי, במטרה למפות את מיומנויות הלמידה של הפרט, הנקודות החוזקה והחולשה שלו בתהליכים הקוגנטיביים והלימודיים.