בשבוע הקרוב תעבור מדינת ישראל ימים מיוחדים. יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות איבה וכעבור יום, מעבר מטקסי
זיכרון לחגיגות יום העצמאות.
אירועי יום הזיכרון כוללים טקסים, ירידה בפעילות המהנה היומיומית, צפירות לדקות דומיה, תוכניות על מלחמות, הרוגים ודוגמתם. מאידך, המעבר לאירועי יום העצמאות מייצג מעבר באמצעות תקיעת חצוצרה והעלאת הדגל לראש התורן לשמחה, זיקוקים והמון רעש...
ימים אילו על אירועיהם המיוחדים, מעוררים רגשות מעורבים אצל כולנו – מבוגרים וילדים כאחד. רוב הציבור עובר אותם בצורה כזו או אחרת. אולם ישנן
אוכלוסיות – ילדים ומבוגרים, שעבורם ימים אלו קשים יותר והם עלולים לעברם בצורה שאינה מיטבית. לחלקם, השילוב בין יום הזיכרון ויום העצמאות עשוי
לגרום למועקה כה גדולה, שזמן ההתאוששות אצלם עשוי להיות דומה לזה של התאוששות ממחלה. אנשים הנמצאים בסיכון זה הינם אנשים הסובלים
מהפרעת קשב, הפרעה בויסות חושי, הפרעת חרדה (על כל הספקטרום) או הפרעה פוסט טראומה בעקבות אירועי מלחמה, הסובלים מדיכאון ועל הספקטרום האוטיסטי.
המידעון הנוכחי מציע להכיר את ההשלכות של אירועי יום הזיכרון ויום העצמאות על אנשים הנמנים עם האוכלוסייה הנדונה במידעון, תוך התייחסות לפגיעה האפשרית. כמובן, כמו תמיד, נציע לכם דרכים לצמצם את הפגיעה בכלל האוכלוסייה ובפרט באנשים ובילדים השייכים לאוכלוסיות הנידונות.
מה הבעיה בעצם?
הפרעת קשב והפרעת ויסות מאופיינות בקשיי ויסות וקושי בתפקודים ניהוליים. לכך השלכות על היכולת לבצע מעברים באופן מיטבי ועל מתן תגובה פרופורציונאלית לשינויים. בנוסף קיימת, רגישות חושית, בפרט שמיעה וראיה. אילו מושפעים במיוחד לנוכח הצפירות ואירועי ערב יום העצמאות (זיקוקים,
מופעים רועשים, אירועים רבי משתתפים).
לאנשים הסובלים מחרדות ומפוביות, מעבר לפגיעה בויסות, קיים קושי של האיום הנובע מתוכן האירועים. חרדה מתבטאת בפחד בעוצמות גבוהות לנוכח
אירועים שהאיום מהם נמוך. אבל חרדה תמיד יושבת על סכנה אפשרית לפגיעה, גם אם זו מינורית. אנשים הסובלים מחרדות סביב אירועי מלחמה ופיגועים – בכלל אירועי יום הזיכרון ולאחריהם יום העצמאות (זיקוקים ורעש) עלול להתחבר לאירועים לא טובים אחרים. בנוסף, אירועים המוניים עלולים להתחבר לחרדה
ואף להתקף חרדה. היבט אחר של האירועים ההמוניים, לאנשים הסובלים מחרדה חברתית, הם האירועים רבי המשתתפים שמעמידים את קבוצת המשתתפים בסכמה גבוהה יותר לפיגוע. מה שיוצר דריכות גבוהה ולעיתים עלול להוביל להתקף חרדה.
מצבם הקשה ביותר הוא של הסובלים מהפרעה פוסט-טראומתית, במיוחד ממלחמה. לצערי תושבי הצפון והדרום רוויים באירועים ביטחוניים, צפירות (הזעקות), תנועת צבא, סיפורי משפחות נופלים ופיצוצים ביום העצמאות יוצרים שילוב מסוכן שמדמה מצב של מלחמה. אדם שנמצא בחוויה פוסט טראומתית עשוי לחוות את כל תסמיני המלחמה בצירוף של יום הזיכרון עם יום העצמאות.
כיצד מבוגרים מגיבים לכך?
אופי התגובה יכול להשתנות מאדם לאדם. למבוגר עשויה להיות תגובה חרדתית לנוכח האירועים. תגובה חרדתית יכולה להתבטא בעליה ברמת המתח (עד רמה של התקף חרדה), שאילת שאלות מרובות, קוצר רוח. הביטוי ההתנהגותי השכיח ביותר האופיינית ביותר של אדם מבוגר שבמצוקה הוא באמצעות הימנעות. ההימנעות שומרת עליו ומאפשרת לו לא להתמודד. ההימנעות יכולה לבוא לידי ביטוי בבדידות חברתית או בפעילויות ספציפיות שמפחיתות באופן יזום את הפעילות החברתית
המתוכננת.
אופי תגובה אחר אצל מבוגר הוא באמצעות הומור-שחור וציניות. זוהי תגובה שמאפשרת לו להיות חלק מהחברה ובפעילות, אך אדם זו עוטה על עצמו מסכה, שמאפשרת לו להישאר מרוחק.
אופי תגובה נפוץ נוסף, הוא ליצור אינטראקציה חברתית יזומה סביב העניין. בצורתה המסתגלת – מבוגר ינהל שיחה עם סובביו, וישתף אותם ברחשי ליבו.
מודעות של הסביבה לנוכח הקשיים יכולה להקל עליו לבטא טווח רחב יותר של רגשות ומחשבות אודות האירועים, ולתת להם מקום לגיטימי. בצורה פחות מסתגלת – הוא יכול לקיים אינטראקציה יזומה באמצעות נרטיב התמודדות, של מסכן או קורבן. בצורה זו מקבל האדם תשומת לב מהסביבה לעניינים אחרים
וכך הוא נשאר 'מוגן'.
כיצד ילדים מגיבים לכך?
ילדים מגיבים קצת אחרת. ילדים שנמצאים במצוקה לרוב לא מדברים עם הסביבה. הם מתנהגים מול הסביבה. קשת התגובות בילדים מגוונת יותר החל מהימנעות, דרך הפרעות התנהגות שיאפשרו למבוגר לתת תשומת לב להתנהגויות אחרות, גם במחיר של לקבל עונש. תגובה אחרת יכולה להיות בהתנהגות הפוכה, מכונה בספרות כ'היפוך תגובה'. כמו לצחוק באמצע צפירה, כדי לא להיראות מובך או מבוהל. אלו דוגמאות לנרטיבים שמאפשרים לילד לקבל תשומת
לב למצוקה, מבלי להראות את המצוקה.
מה הסביבה יכולה לעזור ?
מודעות הסביבה היא המפתח לעזרה. אם בסביבתכם אדם – מבוגר וילד כאחד, שידוע שסובל מאחד הקשיים שצוינו (הפרעת קשב, הפרעה בויסות חושי, הפרעת חרדה, הפרעה פוסט-טראומתית, דיכאון או הספקטרום האוטיסטי) המודעות שלכם לעצם האפשרות תקל מאוד. עזרת הסביבה נעשית בשלוש רמות:
- מניעה הכוללת הכנה מוקדמת.
- התמודדות עם הופעת תסמיני מצוקה בזמן אמת.
- התמודדות לאחר האירוע.
ברמת המניעה, מספר פעולות פשוטות יכולות להקל מאוד, ואילו מומלצות לכולם, ולא רק לסובלים מההפרעות שהוזכרו:
1. הכנה מוקדמת למורכבות של הימים הללו. לתאר את הקושי במעברים החדים. כמבוגרים, שתפו את ילדיכם בכך שגם לכם קשה בימים אלו....
2. אפשרו להם לדבר על מה הם מרגישים וחושבים אודות ימים הללו, ועל ההתמודדות שלהם.
3. לבצע תכנון של ההנהלות האישית של הילד משלב שנכנסים אירועי יום הזיכרון ועד ליום העצמאות בערב (48 שעות).
4. נסו לבחון מה יכול להפריע לו או להשתבש במהלך אירועים אילו, ובעיקר מה אפשר לעשות כדי להפחית את הופעת האירוע או להתמודד אם זה קורה...
במידה שזהו אירוע בו אתם נוכחים תנו לו כלים להציג מצוקה, בצורה בלתי-מילולית שאתם והוא מסכימים עליה, כמו מילת קוד או התנהגת. במהלך השיחה תנו לגיטימציה לרגשות אילו.
5. רצוי לתרגל התנהגות או שתיים נבחרות במקום בטוח (בחוג המשפחה) לתרגל מרגע הפעלת מילת/תנועה הקוד ועד סיום ההתמודדות המוצלחת. חשוב לתאר את החוזקות של המתמודד בזמן העבודה. לכך חשיבות גבוהה ביצירת חוסן.
6. דאגו לידע את המורה/הגננת לגבי דפוס ההתמודדות של הילד, לדוגמא: צחוק בזמן צפירה, כך שתוכל להגיב בצורה מותאמת. לילדים אשר נרתעים מרעש
והמולה, הרעש מרמקולי הטקס והצפירה עשויים להיות קשים, ייתכן ואטמי אוזניים, ישיבה רחוק מהרמקולים ולעיתים יציאה מהאולם בו מתקיים הטקס עשויים
להיות פתרון טוב, הקפידו לתאם זאת עם הצוותים החינוכיים.
בזמן אמת, במידה שאתם נוכחים בזמן האירוע בו יש עליה ברמת הדחק, ובכלל זה - רעש, צפיפות מתח כללי או כל גורם אחר שמעלה הילד, והילד הציג לכם
את מילת הקוד, פועלים בדיוק לפי התרגולת שערכתם. לרוב, תגובה כזו תקבל ביטוי של התקף חרדה. לכן, חשוב לעבור אותה כמה שיותר מהר לפי התרגול.
חשוב יותר העיבוד לאחר האירוע, לשבת ולחזק את הפעולות הטובות. לחזור ולתת לגיטימציה לרגשות ולמחשבות שעלו, ולצאת עם חוזקה אחת מהאירוע.
לסיכום, אירועי יום הזיכרון וחגיגות יום העצמאות הם שמחה שמהולה בעצב, מעברים אלו קשים. לאנשים בעלי רגישות, בפרט אילו שצוינו במידעון קשה עוד יותר. חלק מתמודדים עם זה טוב, וביצוע שלב ההכנה יקל מאוד עליהם, מעצם הידיעה שמה שהם חשים הוא בסדר. לאלו שאופי ההתמודדות שלהם פחות מסתגל - הפעולות הטובות שלכם יאפשרו להם באירועים עתידים לעבור אותם בצורה טובה יותר.
מידעונים נוספים הקשורים לנושא:
הלך לי ילד לאיבוד - לחץ כאן
לעבור את יום העצמאות בשלום - לחץ כאן