הפרעה בויסות חושי (SPD) וקשיי התנהגות*

הפרעה בויסות חושי וקשיי התנהגות
 התנהגות בני אדם תלויה בקשר שבין הפרט לזולתו. האדם מוגדר כיצור שכלתני שמרבית התנהגויותיו הן תוצאה של למידה משוכללת. 

הלמידה המשוכללת בבני אדם מתאפשרת הודות לפעילות המוח האנושי, איבר שפעילותו מורכבת והליקוי הקל ביותר פוגע ביעילותו

תפקודו. 

במאמר הנוכחי דיון בתהליך האינטגרציה החושית – תהליך שכולל עיבוד חושי ותרגומו למידע בעל משמעות. נגדיר מהו ויסות חושי, נתאר

הפרעה בויסות חושי ונציע דרכים לטפל בכך.


מהו עיבוד מידע ?

עיבוד מידע הוא תהליך נוירו-קוגניטיבי שמתבצע במוח, במסגרתו מפרש המוח את משמעות המידע שמגיע אליו, בוחן תגובה מתאימה

ומבצע בקרה לאיכות התגובה. פעילות זו היא אוטומטית ומהירה מאוד, שעורכת שברירי שניה. התהליך כולל סינרגיה בין תהליכים

נוירולוגים (הולכה עצבית) ואנדוקרינולוגיים (הורמונאליים). תהליך עיבוד המידע כולל 4 שלבים עיקריים:
1. קלט מידע – נקלט באמצעות שינויים הורמונאליים מתוך הגוף (צמא, רעב, עייפות, שינה ועוד) או מגירוי באמצעות חמשת החושים

    (ראיה, שמיעה, מגע, טעם וריח) וביצוע התמרה של מידע פיזיקלי (אור, קול) למידע עצבי. 
2. עיבוד ראשוני-אוטומטי – עיבוד ראשוני של המידע שכולל את קליטת המידע במוח והכנת הגוף להתמודדות עם מצב חירום (ברירת

    מחדל של הגוף). 
 3. עיבוד הכרתי של המידע – עיבוד הכולל מחשבות, רגשות, ניסיון קודם, זמינות משאבים להתמודדות וכדומה. במסגרת זו מחליט המוח

    על תגובה לגירוי.
 4. הכנת המוח לבקר את התגובה הנבחרת.
 ארבעת השלבים מהירים מאוד ומתרחשים כל הזמן. מחקרים בפסיכולוגיה עוסקים בכל ארבעת השלבים. הדיון האקדמי בהפרעת קשב –  

ADHD, מכוון לשלבים ב' -ד'. המידעון הנוכחי מתרכז בשלב הראשון, קלט המידע.  



מידע חושי ואינטגרציה חושית

העולם מלא גירויים – צבעים, קולות, ריחות, טעמים ותחושות. המוח האנושי מבודד כל גירוי בנפרד, ומחבר אותם יחדיו בחזרה. המידע

שהאדם קולט הוא מידע פיזיקלי והוא מתורגם על ידי אברי החישה שלנו למידע עצבי בעל משמעות. לכל סוג גירוי מוקצה איבר שאחראי

על קליטת הגירוי פיזיקלי ותרגומו למידע עצבי. תהליך זה מוגדר בפסיכולוגיה כ'תהליך חישה' (Sensory process). תהליך החישה כולל

את פעילות איבר החישה (עין, אוזן וכדומה), אופן ההתמרה של המידע הפיזיקלי למידע עצבי (אורך גל אור למשמעות עצבית) ואיזור

הקלט במוח שמתרחש בו התגובה הראשונה לגירוי והעברתו לעיבוד. עיבוד המידע החושי נעשה על ידי מערכות יעודיות לאיבר בקליפת

המוח (תהליך שמכונה עיבוד חושי, והוא קיים בכל אחד מחמשת החושים: לחוש הראיה – עיבוד ויזואלי, לחוש השמיעה – עיבוד אודיטורי,

לחוש המגע – עיבוד טקטילי וכדומה).


פעילות מערכת החישה היא התפתחותית. היא מחייבת תנאים של בשילה – מוכנות פיסיולוגית של האיבר והתהליך העצבי כתגובה, ותנאי

סביבה – הקנייה ותרגול האיבר בתנאי עבודה נאותים. במהלך התפתחות הילד, לומד המוח לבצע אינטגרציה של המידע המגיע מחמשת

החושים, בשילוב עם זיכרון וציפיותיו מהתנסויותיו הקודמים. האינטגרציה החושית היא מדד המייצג את תהליך קליטת הגירויים במערכת

החישה ועיבוד שלהם למשמעות עצבית. אינטגרציה חושית מייצגת עיבוד מערכתי של כמה חושים ביחד – דוגמת העיבוד הווסטיבולארי,

שאחראי על שיווי המשקל. אינטגרציה חושית עוזרת למוח בפיתוח כישורים מוטוריים, קשב, ריכוז ולמידה. בתהליך האינטגרציה החושית

לומד המוח לבצע פיצוי במקרה של חסך/חסר במידע.


ליקוי באיברי החישה או בתהליך ההולכה העצבית יביא לפגיעה בעיבוד החישה של אותו איבר ולפגיעה באינטגרציה החושית. ליקוי באיבר

יכול לנבוע מבעיה פיסיולוגית של האיבר עצמו, או תקלה בעיבוד של המידע – מוגדר כתקלה הולכתית. במסגרת בדיקה התפתחותית

נבדקים אצל ילד השמיעה והראיה, כדי לשלול או לטפל בבעיות הנובעות מליקוי באיבר עצמו. הפרעות הולכתיות לא נבדקות במסגרת

המעקב ההתפתחותי, שאחת מהפגיעות ההולכתיות השכיחות היא הפרעה בויסות חושי.


הפרעה בויסות חושי – הגדרה ותיאור

הפרעה בויסות חושי (Sensory process disorder - SPD), נקראת גם בספרות הפרעה בעיבוד חושי (Sensory regulation disorder)

היא הפרעה נוירולוגית המופיעה בקלט החושי או העיבוד החושי. היא מאפיינת 8%-12% מהאוכלוסיה והיא שכיחה יותר בקרב ילדים קטנים.

היא מופיעה מלידה, ומלווה את הסובל ממנה בכל מסגרות ההתמודדות (בבית, בגן, וכד'). בעטיה של ההפרעה המידע החושי הנקלט באופן

מוגבר או מוחלש ביחס לעוצמתו האמיתית. כתוצאה מכך האורגניזם מגיב באופן לא הולם לסיטואציות. לכן, ביטוי ההפרעה בויסות החושי

יכלול בעיות בקליטה, בעיבוד ובתגובה.


ההפרעה היא התפתחותית ומופיעה בשלבי החיים המוקדמים (גילאי 0-2). במרבית המקרים הפרעה בויסות חושי משולבת עם הפרעות

נוספות כמו הפרעת קשב, הפרעה על הרצף האוטיסטי, סכיזופרניה והפרעת חרדה כללית. לפעמים כחלק מהביטוי שלה מופיעות הפרעות

שיכולות לנבוע ממנה, כמו הפרעת קואורדינציה ודיספרקציה. היא יכולה להשפיע על מהלך ההתפתחות התקין של הילד, וליצור עיכובים

בהתפתחות המוטורית והשפתית-תקשורתית. כפועל יוצא מתפתח ילד עם קשיים רגשיים והתנהגותיים, שלעיתים יאובחן כסובל מהפרעת

התפתחות נרחבת (PDD – כהגדרת מצב של עיכוב התפתחותי נרחב ולא אבחנה שנקשרת לספקטרום האוטיסטי). להלן נתייחס רק

להפרעה בויסות החושי כהפרעה עיקרית.

כמובן, שאם קיימת הפרעה רחבה יותר רצוי להתייחס לכל מכלול הקשיים והתפקודים של הילד ולא רק להפרעה בויסות החושי, אולם בכל

טיפול יינתן מענה גם לויסות החושי.

מקובל לראות שלוש צורות ביטוי עיקריות להפרעה בויסות חושי:

1. רגישות יתר – השכיח ביותר (כ- 70% מהמקרים), מתבטא ברגישות גבוהה לגירויים.

2. תת רגישות – מתבטא ברגישות נמוכה לגירויים.

3. חוסר רגישות – נדיר, מתבטא בהפרעה בויסות שבה הילד מחפש את כל גירויו בעוצמה מבחוץ, ולכן הפרעה זו כוללת התנהגויות סיכון.

בשלושת הצורות הביטוי יכול להיות דומה – מצוקה הפוגעת בהסתגלות של הילד לסביבתו.


נתאר מאפיינים שכיחים לפי קבוצות גיל:
- ינקות – יאופיינו כתינוקות קשי מזג, בכיינים, בעלי קושי במעבר בין מצבי תודעה (שינה ועירות) קושי עם שינויים. בעלי תגובות לא

  פרופורציונאליות לרעש/ריח/טעם, קושי ביצירת רצף שינה. 
- בגיל הגן – יאופיינו כילדים רגישים למגע ולשינויים. בעלי קושי במעברים, חווים פרידות כקשות, רגישים לביקורת, בכייניים, בעלי תגובות

לא פרופורציונאליות למגע/ריח/רעש/אור/טעם,בעלי קושי בשיווי משקל/בתחום המוטורי, מגושמים, אכילתם מרושלת, נמנעים ממשחקים

  כגון: משחק בחול/בצק וכדו', קושי במשחק עם ילדים, בעלי 'פתיל קצר', זמן הסתגלות איטי, תנודות במצבי רוח.
- בגיל בי"ס יסודי – מאפיינים אלו ממשיכים, לעיתים עוצמתם פוחתת. יחד עם זאת, מתלווים לסימנים אלו הפרעות ישנה, ביעותי לילה,

   הרטבת לילה וחרדות.
- מתבגרים – אצל חלק מהמתבגרים ישנה הקלה בתסמינים החושיים, אולם ישנם מאפיינים רגשיים שמתווספים כמו – התפרצויות זעם,

  תנודות במצבי רוח, התנהגויות כפיתיות, פרפקציוניזם, חוסר פרופורציות לתגובות והפרעות אכילה.
- מבוגרים – אצל המבוגרים ממשיכים התסמינים של גיל ההתבגרות. לצד זה, קיימת החמרה בהפרעות הרגשיות.


אטיולוגיה – למה היא מתרחשת ?

מחקרים מראים שלהפרעה בעיבוד חושי ישנו בסיס אורגני והן נחקרות במשך שנים רבות. הפרעות בפרשנות מוגברת או מופחתת נחקרו

כברבשנות ה – 60. חוקרי אישיות הראו שישנה נטייה ביולוגית של אנשים להגביר או להחליש עוצמות של גירויים. לדוגמא – אייסנק,

בעבודותיו תיאר אורגניזם בעל נטייה לאקסטרוברטיות (הגברה) או אינטרוברטיות (הפחתה). דוגמא נוספת, פיטרי ערכה מחקרים בנושא

הערכת כאב וזיהתה פרופיל אורגני של מגבירים או מפחיתים. מחקרים נוירו-פסיכולוגים חדשים הראו שילדים בעלי הולכה חשמלית עורית

(מדד המתאר את פעילות מערכת העצבים האוטונומית) מאופיינים ברגישות יתר לגירויים. מחקר אחר מצא שילדים בעלי נטיה לעיבוד

מידע מוגבר (הגברת עוצמה) מעבדים מידע בקליפת המוח התחתונה, כפועל יוצא תהליכי הקצאת הקשב והלמידה שלהם נפגעים.

כל המחקרים לעיל (ועוד רבים שלא צוינו) עוסקים במתאם. כלומר, קשר בין הופעת תסמינים לבין פעילות אורגנית. אולם למרות מחקרים

רבים, עדיין חוקרים לא יכולים להצביע על גורם אפשרי בודד להתפתחות הפרעה בויסות חושי.


החוקרים מציינים שילוב של 4 גורמים המגבירים את הסיכוי להופעת הפרעה בויסות החושי:

1. תורשה - נמצא שהשכיחות להופעת הפרעה בויסות חושי עולה שיש בבית הורים ו/או ילדים נוספים בעלי קשיי ויסות (בכלל זה הפרעת

    קשב- ADHD).

2. גורמי סיכון במהלך ההריון - כמו עישון, אלכוהול וזיהום.

3. לידה לא תקינה/מצוקה עוברית בלידה.

4. תזונה - לעניין זה, מחקרים חדשים הראו ששינוי בתזונה של ילדים בעלי הפרעה הויסות חושי מקל/מחמיר .
 

הפרעה בויסות חושי –  אבחון וטיפול

אבחון הפרעה בויסות חושי נעשה על ידי מרפא בעיסוק שהוסמך לכך. האבחון כולל ראיון הורים מקיף, תצפית בגן ותצפית בבית הילד.

בילדים מעל גיל 4 גם בדיקה של הילד. האבחון נחשב לקליני, והוא מספק המלצות לארגון סביבה מחדש ותוכנית טיפול. מנסיוננו אנו

ממליצים על 3 צעדים בתהליך האבחון:

1. איסוף מידע מבוקר. מידע מבוקר במשך 8 ימים ברציפות שיעשה במקביל בבית על ידי ההורים ובסביבה החינוכית על ידי הגננת/מורה.

באיסוף המידע יש לרשום מדדים אובייקטיבים של תפקודים שונים.

2. פניה לרופא מטפל - משפחה/ילדים. רופא שמכיר את מהלך התפתחותו של הילד, גורמי סיכון, נטיות גנטיות במשפחה וכדומה.

באמצעותו מומלץ לבצע סדרת בדיקות:

    א. בדיקת שמיעה.
     ב. בדיקת ראיה – כולל מיקוד ראיה.
     ג. בדיקות דם, כולל – ספירת דם, אנמיה, רגישות לגלוטן (גורם שכיח מאוד להפרעה בויסות חושי) ובלוטת התריס.
3. פניה למרפא בעיסוק מומחה בהפרעה בויסות חושי לשם ביצוע האבחון המקיף.

בתהליך האבחון חשוב לתת את הדעת על אבחנה מבדלת ואפשרות לשילוב עם הפרעות נוספות. חשוב להתייחס להפרעת קשב (מצב

בו קיימת תת רגישות לצד רגישות גבוה לגירויים שונים, מהווה לרוב אבחנה מבדלת בין ויסות חושי להפרעת קשב), הפרעת חרדה,

צליאק, אוטיזם, הפרעות בעיבוד שמיעתי ולקויות שמיעה.


הטיפול בהפרעה בויסות חושי כולל 3 ממדים:
1. ארגון סביבה מחדש. מרפא בעיסוק או מנתח התנהגות הבקיא בהפרעה בויסות חושי מדריך את ההורים והגן לארגן עבור הילד סביבה

   שתקל על תסמיניו.
2. הדרכה לסביבה. ההדרכה תספק לסביבה ידע על הפרעת ויסות חושי והשלכותיה על התנהלותו של הילד במהלך היום. לצד זה, תספק

   כלים להקל על הילד במעברים ושינויים באמצעות תיווך מותאם.
3. טיפול בילד בהתערבות שנקראת דיאטה סנסורית. זוהי שיטת טיפול שמלמדת באמצעות מגע לקרבו לנורמה מבחינת רמת הרגישות

   לסביבה.   

רצוי לטפל בילד מוקדם ככל האפשר משני טעמים. האחד – ככל שנתחיל התערבות בגיל צעיר נפחית ההסתברות להופעת קשיים רגשיים

שנובעים מקשיי הסתגלות של הילד, שהם תוצאה של חוסר ויסות. השני – ילדים צעירים (עד גיל 7) משתפים יותר פעולה בתהליך הטיפול.

טיפול מוקדם יכול להביא לשיפור משמעותי בתפקוד הילד, ולעיתים אף להחלמה מלאה.


המלצות קריאה

ארון, א. (2011). אדם רגיש מאוד: לצמוח מעולם שמציף אותך. רמת גן: פוקוס

ארון, א. (2012). ילד רגיש מאוד: לצמוח מעולם שמציף אותך. רמת גן: פוקוס

קרנוביץ, ק. (2007).  הילד הלא מתואם:זיהוי הפרעה בעיבוד חושי והתמודדות עמה. חיפה: אמציה.

ריבאיי, פ. (2012). הפרעות ויסות ועיבוד חושי:אסטרטגיות התמודדות להורים ולאנשי מקצוע. קרית ביאליק: אח.
   
קישורים 

אתר הבית של שרון שני גונן, מרפא בעיסוק ומדריכה בתחום ויסות חושי - לחץ כאן

מאמר מקיף במגדיר ומתאר את ההפרעה, כולל שאלות ניטור ראשוני - לחץ כאן
http://www.tzipycatz.co.il/%D7%95%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%99/