הפרעת קשב היא תכונה מולדת שהשלכותיה ניכרות בכל מחזור החיים. הפרעת קשב ניתן לאבחן מגיל 5, על אף שהאבחנה על פי מגדיר ההפרעות (ה- DSM) מתחילה מגיל 7. מחקרי מעקב מצאו שרבים מלקויי הקשב שאובחנו בגיל מאוחר יותר הביעו תסמינים כבר מינקות. יש אף כמה מחקרים ראשוניים, המראים על יותר תנועות עובר וויסות גדילה טרום לידתי שונה מהנורמה המקובלת (פגים או תינוקות מעל 3.8 ק"ג בלידה) אולם אין לראות בתסמינים אלו אבחנה, היות שאלו מתאמים סטטיסטים בלבד.
הגיל הרך (עד גיל 4): התסמינים הראשונים המעידים על פוטנציאל להימצאות הפרעות קשב הן: "מנוע בטוסיק", התרגלות איטית למחזור שינה (מצב נורמלי כ- 3-4 חודשים לאחר הלידה אמור להיות רצף שינה סביר עם הפסקות הנקה), התפתחות מוטורית מהירה לצד התפתחות שפתית דבורה איטית, אולם מרגע שהחלו לדבר דברנות רבה ומופרזת, פער בהתפתחות בין שפה אקטיבית (דיבור) ושפה פסיבית (הבנה), שימוש בעולם דמיוני עשיר מאוד, בעיות שינה (הירדמות), רגישות חושית (אור, קול, מגע, ריח), לעיתים מזהים תכונה שהילד מגיל חודשיים מתחיל לעקוב אחרי כל גירוי בחדר.
גיל טרום בית-ספר (4-6): זהו טווח הגיל בו הילד מתחיל מסגרת חינוכית (גן). חלק מהמאפיינים ממשיכים מהגיל המוקדם, כמו
דברנות, פעלתנות, רגישות חושית ודמיון. לעיתים בגיל זה מתחילות להופיע חרדות בעקבות עולם הדמיון, לעיתים מופיע פער בין
התפתחות מוטוריקה גסה (מהירה) ובין התפתחות מוטוריקה עדינה (איטית), הרטבת לילה עד גיל מאוחר, גמגום, קושי לשבת בריכוז יותר מ- 8 דקות, קושי להיפרד מהורים בכניסה לגן, בעיות חברתיות, אלימות.
גיל הילדות וההתבגרות: הגיל בו האדם לומד למעשה עד בגרותו המוקדמת (גיל 6 -21). גיל זה הוא הנחקר ביותר ושכיחים בו כל המאפיינים המופיעים במגדירי ההפרעה, קרי: מוסחות, קשיי ריכוז, חוסר סדר, קשיי התארגנות, נראה כלא-מקשיב, לעיתים מופיעות גם תופעות של אימפולסיביות והיפראקטיביות (לא חייב), ילדותיות, דברנות, תנועתיות, פער בין היכולות לרמת ביצוע (לימודי-אקדמי), לעיתים מופיעות בעיות משמעת בבית וכדומה.
בגרות: כשני שליש מבעלי התסמונת נותרים עם תסמינים של הפרעות קשב. אולם אצל רבים במקום מרכיבי ההיפראקטיביות בולטים יותר מאפיינים של אימפולסיביות. הסימנים אצל מבוגרים נחלקים לשני סוגים של בעלי הפרעות קשב:
א. אנשים שעוסקים בעבודות שפיזור הקשב תורם לתפקוד בהן. אנשים אלו ימצאו עצמם עובדים בעבודות עם הרבה פעילות,
עבודות שנדרש בהם פיצול קשב (ספורטאים, אנשי שיווק, אנשי פרסום, תקשורת וכד'). אולם לאנשים אלו יכולים להופיע בעיות של יציבות בעבודה, קשיים במערכות יחסים (נישואין), ותחושה של אדם שלא מימש את יכולתו. אנשים אלו עובדים ומנהלים פרויקטים ביד רמה, אולם הם מתארים תחושת של צל שמלווה אותם. בהדרכה נכונה, אנשים אלו יקבלו כלים להעצמה ואסטרטגיות לניהול עצמי, והם משתמשים בהם להשגת מטרותיהן.
ב. אנשים, שפיצול הקשב מפריע להם, כמו סטודנטים או עובדים בעבודה בה נדרש קשב ממושך. לרוב, אנשים אלו מגלים סימנים
דומים לאלו בגיל ההתבגרות. בקבוצה זו גם קיימת תחלואה נלוות של חרדות, הפרעות מצב רוח, ולעיתים אף יכולים להתווסף
לכך בעיות הסתגלות, שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים ונגטיביזם. לאנשים אלו מקובל להמליץ על טיפול תרופתי (טיפול תרופתי
מותאם ע"י רופא מומחה בלבד) לצד טיפול התנהגותי ואסטרטגיות ניהול.
חשוב להדגיש, הגיל המומלץ לאיבחון הוא כיתה א' (סביבות גיל 6).
חשוב לזכור, בכל גיל ניתן לאבחן, לטפל ולהעצים את בעל התסמונת.
מטרת מידעון זה הינה לספק מידע והוא אינו מהווה המלצה רפואית. |
|
|
|
|