הטיפול באנשים עם הפרעת קשב כולל לעיתים גם המלצה לטיפול תרופתי. הטיפול התרופתי מהווה נושא לדיון בתקשורת ובספרות, ויעילותו במערך הטיפול באנשים (ילדים, מתבגרים ומבוגרים) עם הפרעת קשב הוכחה במחקרים רבים. אם זאת, ההחלטה של הורה לתת לילדו תרופה מעוררת שאלות ודאגות רבות. ריכזנו עבור המטופל תריסר דברים חשובים שמטופל צריך לדעת בנוגע לטיפול בהפרעת קשב. המידע נכתב על ידי ד"ר גיל מאור – איש אקדמיה, מרצה וחוקר הפרעת קשב. בהכשרתו פסיכותרפיסט שמטפל ומנחה הורים בהתמודדות עם הפרעת קשב.
אין לראות במידע האמור המלצה או הנחיה לטיפול תרופתי או הימנעות מטיפול תרופתי. רק רופא מומחה קשב - יכול לתת המלצות בנוגע לטיפול תרופתי !!!
1. רק רופא יכול להמליץ על טיפול תרופתי. בארץ תחומי הרפואה המטפלים בהפרעת קשב הינם – נוירולוגיה, פסיכיאטריה, התפתחות הילד (בילדים עד גיל 9), רופאי משפחה וילדים-שעברו הסמכה של משרד הבריאות).
2. הטיפול התרופתי מוגדר כ'משפר איכות חיים', ולא 'טיפול מציל חיים". משמעות - הטיפול מוגדר כסימפטומטי ובפעילותו הוא מכוון להקל על המטופל בתפקוד. מבחינה מעשית, אפשר להתמודד עם הפרעת קשב גם ללא התרופות.
3. הטיפול התרופתי הוכח במחקרים כמקל על התסמינים ומאפשר לאדם לתפקד טוב יותר בכל הנוגע לתפקודי ריכוז ובקרה. המחקרים חוזרים ומראים שמטופלים עם תחת כיסוי תרופתי מציגים שיפור תפקודי ושיפור בחוויה שלהם – באיכות החיים.
4. טיפול תרופתי ניתן לאחר אבחנה של הרופא, בו הוא מבקש לענות על 3 שאלות עיקריות :
- מהן התלונות שהביא את האדם לפנות לעזרה ?
כדי לענות על השאלה - מה מפריע למטופל בתפקוד עד היום. - איך מטפלים במטופל בכל מכלול צרכיו ?
כדי לענות על השאלה – מה עושים מהיום, כדי להגיע לשיפור בתפקוד ובחוויה של המטופל. - האם הקשיים של המטופל ניתנים להמשגה במונחים רפואיים כתסמונת קלינית – הפרעה ?
מתן שם לבעיה, מאפשר למטופל לקבל שהקשיים שלו נובעים מהפרעה קלינית מסווגת ומוכרת – מוריד אשמה. לצד זה, אבחנה מאפשרת בדיקה של הרופא – האם קיים פרוטוקול רפואי שהוכח כיעיל לטיפול בצרכים של המטופל. בתוך כך – האם קיימים ברשומות הרפואיות המלצות לטיפול תרופתי בהפרעה.
5. ברשומות הרפואיות מקובלים שלושה קווי טיפול עיקריים במטופלים עם הפרעת קשב:
- טיפול בממריצים – המכונים גם 'סטימולנטים' (או תרופות מעוררות). זו קבוצת תכשירים שבפעילותה הגנרית (הנוירו-כימית) מעלה את העוררות המוחית. בכך היא מסייעת למוח לעבוד בתנאי עוררות מותאמים למשימה. זהו קו הטיפול היעיל ביותר, ולכן מהווה קו טיפול ראשון. שתי משפחות התכשירים המוכרות ביותר בקבוצה זו הינן תרופות מבוססות על הגנריקה של methylphenidate (ריטלין ונגזרותיו) ותרופות המבוססת על הגנריקה של d-amphetamine (אטנט וויונס).
- טיפול בתרופות מווסתות – טיפול בתרופות המסייעות בוויסות ההולכה בין המערכות העצביות במוח. אלו תרופות שבפעילותן הן מווסתות את פעילות המוח באמצעות מערכות עצביות אחרות. נחשבות לפחות יעילות ממריצים, ועם יותר מעט יותר תופעות לוואי. בקבוצה זו מוכרת תרופה בשמה המסחרי- סטרטרה. אולם ישנם תכשירים נוספים בקבוצה זו המוכרים פחות בישראל.
- תרופות מרגיעות – קבוצה גדולה של תכשירים תרופתיים שתפקידן להרגיע את המטופל על ידי הורדת הפעילות המוחית. בקבוצה זו שלוש קווי טיפול עיקריים – תרופות מפחיתות לחץ דם, תרופות נוירולוגיות אנטי-אפילפטיות ותרופות פסיכיאטרית המפחיתות אימפולסיביות ודחף. הן מוגדרות כטיפול קו שלישי, לעיתים במשולב עם תרופות מקו ראשון ושני. בהשפעה שלהם מתאפשרת למטופל שליטה טובה יותר על התנהגות אימפולסיביות בהתמודדות עם גירויים ומשימות.
6. בכל החלטה על שימוש בתכשיר תרופתי הרופא מתבקש לענת על שלוש שאלות בתכנון הטיפול:
- מהי הגנריקה המומלצת לטיפול – מהו החומר הפעיל שייעשה בו שימוש. נקבע על פי האבחנה ונתוני רקע נוספים של המטופל.
- מהו המינון המתבקש – נקבע על ידי הרופא, על פי כמה פרמטריים כמו: משקל, קצב חילוף חומרים וכד'.
- משך ההשפעה הנדרש – למשך כמה זמן נדרשת השפעת התכשיר בהתאם לצרכי המטופל.
התאמת סוג התכשיר והמינון נעשית על פי הניסיון הרפואי, צרכי המטופל, ונתוני רקע חשובים שנמסרו באבחון. לעיתים, נדרשים שינויים והתאמות עד למציאת הטיפול האופטימלי.
7. מידע מוקדם על המטופל יכול לסייע לרופא להגיע להחלטה מדויקת יותר. רצוי להגיע לרופא עם מספר נתונים:
- מידע מרופא מטפל על הפרעות רקע או מחלות, העשויות להוות שיקולים להתוויות נגד (קונטרא-אינדיקציה) לתכשירים מסוימים.
- תגובות חריגות של בני משפחה מדרגה ראשונה לניסיון טיפולי קודם בהפרעת קשב.
- צרכים של המטופל מבחינת סדר היום.
- לא להתבייש להציג לרופא את האמונות של המטופל (והוריו) על הטיפול.
- כל מידע אחר ברקע הרפואי / בריאותו של המטופל או במשפחה, שיכול להוות שיקול בבחירת תכשיר תרופתי.
8. ממכלול המיידעים מאבחון וצרכי המטופל – בונה הרופא את תוכנית הטיפול התרופתית המומלצת. הרופאים לרוב בודקים את תגובת המטופל לתכשיר בניסוי קליני – כדי לראות שהמטופל אכן מגיב לטיפול בהתאם לציפיות. ישנן שתי דרכים של הרופאים להעריך את יעילות הטיפול:
- ניטור איטי – שיטה בה מתחילים ממינון נמוך ולאט לאט עולים עד שמגיעים להשפעה הטובה ביותר במינון הנמוך ביותר.
- ניבוי באמצעות בדיקות מחשב – שיטה בה בודקים באופן אובייקטיבי סטטיסטית – את התגובה של המטופל באמצעות בדיקות מחשב. דוגמת ה-TOVA וה-MOXO שרווחות מאוד לעניין זה.
מקובל לשלב ביניהם. לבצע הערכה ראשונית באמצעות בדיקת מחשב במינון נמוך כדי לראות תגובה, ולאור התגובה – להתאים את המינון ותופעות לוואי בניטור איטי.
9. לכל תרופה יש הנחיות לצריכה נכונה ותופעות לוואי אפשריות. תופעות לוואי הן תגובות לא רצויות שעשויות להופיע עם נטילת התכשיר, במהלכו, או בסיום ההשפעה. לאחר המלצת הרופא המומחה, רצוי להעלות את כתב את כל השאלות שלכם בנוגע לטיפול, ולהציג אותן לרופא המטפל שלכם. שאלות שחשוב לשלב ברשימה שלכם:
- מהן ההנחיות לצריכת התכשיר – אם ניתן לחצות/ לרסק למוסס. כמו גם - מתי לוקחים.
- כיצד אמור להגיב המטופל לאחר נטילת התכשיר ? מכונה מחזור השפעת התכשיר.
- אלו תופעות לוואי צפויות להיות לו במהלך או אחרי ההשפעה?
- אלו תופעות לוואי אמורות להדליק - 'נורה אדומה' ?
10. תמיד כדאי לנסות טיפול תרופתי חדש פעם ראשונה לעיני בני משפחה – בבית. כדי לבחון תגובת המטופל לתכשיר.
11. בכל מקרה של ספק, עיצרו את הטיפול והתייעצו עם גורם רפואי!!
12. לאחר החלטה על טיפול תרופתי והגעה לתכשיר אופטימלי מתבקש מעקב של הרופא המומחה אחת לחצי שנה.
כהערת אגב.. המידע הוצג כאן רלוונטי גם לטיפול בהפרעות פסיכולוגיות נוספות – דוגמת דיכאון או חרדה.