הגילוי הראשון כי הילד מגלה קושי מגיע בד"כ מהצוותים החינוכיים במסגרת הגן או בית הספר. גילוי זה מעלה אצל ההורים את התהיה לגבי הצורך באבחון בשלב סימני המצוקה מזעריים.
כאנשי מקצוע הרואים את התמונה המתפתחת אצל ילדים ומבוגרים עם הפרעת קשב, אנו נתקלים במקרים רבים ומגוונים המציירים תמונות שונות ומגוונות. מקרים מסוימים מגלים יכולת התמודדות טובה עם הפרעת הקשב, אך יש כאלו שמגלים דרגות שונות של מצוקה הצוברת עם השנים ספיחים לא רצויים, המקשים על מתן פתרונות. דברים אלו גורמים לנו להמליץ על אבחון מוקדם ככל האפשר, אשר ישלול או יאשש את נוכחותה של הפרעת קשב. אבחנה שכזו תאפשר לקבל הדרכה מתאימה ולתת לילד ולכם כלים נכונים להתמודדות עם הפרעת הקשב. לא מומלץ לחכות לעריכת אבחון כשהמצוקה גדולה והחרב על הצוואר.
אצל רוב הילדים נקודת המשבר הראשונה מגיעה בכיתה ד-ה, שהעומס הלימודי ומספר המקצועות גובר. נקודות נוספות הן בכיתה ז-ח, שאין מוטיבציה ללמידה וקשה להחזיקם ברמת עניין גבוה.
רוב ההורים ערים ביתר שאת לקשיי ילדם בכיתה ט' לפני העליה לתיכון ובחינות הבגרויות. או אז, ניגשים לאבחון , מוכנים לקבל הדרכה ואף לבדוק אפשרות לטיפול תרופתי. לדאבוני, שם כבר קשה יותר להגיש עזרה, מהטעמים הבאים:
א. הדרכה להורים ויישומה אורכת זמן.
ב. הדרכה לילד ושינוי תבניות חשיבה אורכת זמן.
ג. פעמים רבות הילד נושא עימו טראומות מן העבר, הקשורות לסכימות חשיבה, שאומנם מובילות להתנהגות החוזרת על עצמה, אך הן לא יעילות.
ד. למרבית בעלי הפרעת הקשב יש קושי בתפקודים ניהוליים חסרים באסטרטגיות למידה נכונות (המכוונות לקשיים הנובעים מהפרעת הקשב). זהו תהליך שצריך להתחילו כמה שיותר מוקדם עם אנשי מקצוע שמבינים בהפרעות קשב ולא בהכרח קשור להוראה מתקנת המתאימה ללקויות למידה.
ה. טיפול תרופתי לא מרפא את הפרעת הקשב, הוא רק עוזר לאדם להיות מרוכז יותר. גם איתו צריך לדעת לעבוד וזה לוקח זמן, אך אם אין לאדם עם מה לעבוד (ראה סעיפים א-ד) גם הוא עשוי שלא לעזור.
סייגים לעריכת אבחון קשב:
א. לא מומלץ לערוך אבחון לעולה חדש, משני טעמים: מחסום שפה שאינו מאפשר עריכת אבחון תקין, דבר המטשטש את התסמינים. בנוסף, ייתכן והקשיים הנראים נובעים מקשיי המעבר והשפה.
ב. חשד להפרעת קשב שאינו מלווה במצוקה, מאפשר הדרכה ודחיית האבחון. יש לזכור כי אבחון הינו סיטואציה לא פשוטה עבור ילד, הוא עומד למבחן פני דמויות חדשות ותוצאות האבחון חושפות אותו בפני הוריו, מוריו ואנשים זרים. לכן, ללא גילויי מצוקה ניתן לדחות את האיבחון.
ג. לא מומלץ להתחיל באבחון טרם השלמת בדיקות מטרימות, המשמשות לאבחנה מבדלת. במיוחד במקרים בהם עשויה להופיע תמונה של אנמיה המגבירה את קשיי הקשב, טיפול באנמיה עשוי לשפר את תפקודי הקשב ובכך לדחות את הצורך באבחון או לשנות את המחשבה על דרכי הטיפול.