הבסיס ליצירת תקשורת תומכת
תקשורת בין אישית היא המפתח לחיזוק קשרים וליצירת קשר עם הזולת. תקשורת טובה מחייבת הקשבה פעילה, אמפטיה ויצירת דיאלוג על מהות או נושא משותף. כאשר לא קיימת מודעות לנושא, נוצר נתק וחוסר הבנה בין בני זוג ובין הורים לילדיהם, בעיקר בגיל ההתבגרות. הבעיה חמורה יותר בקרב לקויי קשב, הואיל ומנגנון הקשב יוצר נתק בין הדברים ולעיתים עם הסביבה. לימוד מיומנויות תקשורת חשובה במיוחד לעניין זה.
אנו מזהים 3 רמות של תקשורת בין בני אדם.
א. אפטיה: אין קשר.
ב. סימפטיה: קשר שמבוסס על הזדהות ומעורבות.
ג. אמפטיה: קשר המבוסס על תקשורת נקייה. אין מעורבות יש הסתכלות על המציאות מנקודת מבטו של האחר.
קיימים מספר דברים שיכולים לפגוע באיכות התקשורת, ומאידך מתן דעת עליהם יכולים לשפר התקשרות וקשר עם הזולת.
לא להניח הנחות: כאשר אחר מתחיל משפט, גם אם נדמה שברור מה קורה, לא כדאי להניח הנחות למה התכוון ומה הוא מצפה שאגיב. עדיף להיות גלוי.
"קדוש מהאפיפיור": אבחנה בין אמת, אי-אמת ושקר. האמת מחייבת להגיד הכל מ-א' עד ת' דרך האמצע (מ). אולם המרחק בין אי אמת לשקר הוא גדול. הימנעו מלשקר ואינכם חייבים תמיד להגיד את כל האמת.
להימנע משיפוטיות: להקשיב לדברי הדובר מבלי להיות שיפוטי לזהותו, אולם ניתן לבקר את דבריו, לא אותו.
"הקדוש המעונה" : כאשר ילד או בן זוג מספר לך אירוע שהיה לו, הקשב אל תתנצל. אין לך על מה. במקום- הראה לו שאתה איתו.
לא להמעיט בתחושת הזולת: ילד שמספר על כך שנפגע מאירוע, שלך נראה סתמי, אל תמעיט מתחושת הפגיעות שלו "זה לא נורא.."
"מחר תזרח השמש": כאשר אדם משתף אותך שרע לו, אל תאמרו "מחר יהיה טוב", אלא היו איתו כאן ועכשיו, למספר רע עכשיו והוא לא תמיד יכול לראות מה יקרה מחר. מאידך שיחה על הכאב משחררת ואז קל לראות שמחר יהיה טוב יותר.
נורמילזציה: אל תראה לדובר שמתאר קושי או כאב כי הרגשתו נורמלית, אלא היה איתו בתחושתו העכשווית. זה לא תמיד מרגיע לדעת שעוד כמה מרגישים כעת כמוני.
לא תמיד לשאול שאלות: שאלות מחייבות את האחר לענות עכשיו, בזמן שלך. במקום זה, פתח חלון גע במה שראית (יום קשה? ), כך אתה מראה לו שאתה זמין לו ומוכן כל הזמן. שהוא יראה לנכון לשתף להיות קשוב לו.
"בעלות רגשית": כאשר אחר מספר על קושי או כאב, אל תאמר "אני רואה /מרגיש שכואב לך", כך אתה לוקח בעלות על התחושות שלו. שקפו את הרגש שקיבלתם.
"חקירה צולבת": דבר עם זולתך לשם השיח ולא לשם הידע האישי שלך.
אל תיקח אישית: כאשר אחר מספר לך משהו שהוא ביקורת על מעשה שעשית, נסה לא לקחת זאת אישית. גם כשנאמרת ביקורת היא נאמרת כלפי מעשיך ולא כלפיך כישות כוללת.
"שיח כלבים": דברו עם האחר , בדיאלוג תדונו במהות או בנושא המשותף, אל תתרכזובצורך לדבר.
דוגמא אישית: הימנע מלתת דוגמא אישית, יש בזה אלמנט של שיפוטיות, השוואתיות וזה לא-תמיד מתאים להוויה של שותפך לשיח.
הקשבה מזויפת: תראה לשותפך לשיח שאתה איתו, עשו זאת באמצעות הקשבה פעילה, שיקופים.
ייעוץ: בטרם אתם מנסים לתת פתרון לבעיה של זולתכם, תראה האם הוא רוצה ממך יעוץ, לא כל מה שמתאים לך מתאים גם לו. זכור! החלטה שקיבל המדבר יוצרת אצלו מחויבות גבוהה יותר להחלטתו.
המושיע: גם אם אדם מגיע אליך לייעוץ, אל תהיה עבורו מושיע, נסה תמיד שהוא יגיע לפתרון. עשה זאת באמצעות אמפטיה ושיחה.
כן... אבל: להימנע מלהגיד כן.. אבל.. היות שהאבל מנטרל את כל מה שנאמר לפני כן.
תובנה במקום מודעות: חשוב שתבינו, בעיקר כשמדובר בלקויי קשב- תבינו שלעולם לא תבינו- לכן תדעו. הדעת מאפשרת תמיכה אמפטית של האדם, ללא הצורך להיות שיפוטי כלפיו.
הטפת מוסר: הימנע מלהטיף מוסר לבני שיחכם, גם אם הינכם דמויות חינוכיות.
אז מה כן לעשות, איך משוחחים בכל זאת ?
1. ראשית, זכרו שהשיחה היא כלי ליצירת תקשורת.
2. לא לכעוס- נסו לומר דבריכם בנחת – בכל עת, בכל מצב ולכל אחד (מדברי הרמב"ן).
3. הקשיבו למה האחר אומר, שהתייחסותכם תהיה לדבריו, מתוך דבריו.
4. בעת ניהול שיחה, עסקו רק בשיחה.
5. היו ברורים במסר שאתם מבקשים להעביר.
הדברים שנכתבו לעיל מהווים המלצות לדרך בה רצוי לנהל שיחה משמעותית עם אדם אחר. ככל שתפתחו סגנון שיחה זה, תוכלו לממש את עקרונות האמפטיה ביחסי הגומלין שלכם עם סביבתכם.
בהצלחה,
צוות ד"ר קשב