בעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות בצבא*

במדינת ישראל נחקק חוק, שכל נער בגיל 18 מועמד לשירות ביטחון (להלן – מלש"ב) בצה"ל.
צה"ל הינו אחד מסוכני החיברות המשמעותיים בחברה הישראלית. מעבר לתרומתו של החייל לביטחון המדינה, הצבא גם מספק לנער כישורים משמעותיים לחייו הבוגרים, והוא מהווה אחד מכרטיסי המעבר שלו מנער לבוגר. בין הכישורים המתבקשים בתהליך זה ניתן להתייחס – לעצמאות, קבלת האחריות, תכנון וביצוע הוראות ממונים וכדומה. כדי לממש את מטרותיו, צה"ל הוא אירגון שמאופיין סוציולוגית כ'מוסד כוללני', המחייב את המשתתפים בו לציות לסגל, היררכיה סמכותית ועמידה בנהלים ברורים ונוקשים. משוחררי צה"ל מדווחים על חוויה מלמדת מעצימה ומכשלת– שבזכותה הצעירים הללו למדו והתבגרו.
מאפיינים אילו עומדים בניגוד להתנהלות הטבעית של צעירים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), הפרעה שבבסיסה יוצרת קושי ביצירת שיגרה ויכולת התארגנות. הגיוס לצה"ל מהווה מקור מתח אצל הורים רבים ומלש"בים רבים. בעשור האחרון אנו עובדים ומכוונים צעירים הסובלים מ- ADHD לקראת גיוס. להלן נתייחס לכמה מהדאגות השכיחות, ונציע כלים לצעיר ולהוריו, שיכולים לסייע בהיערכות לקראת הצבא.

הפרעת קשב והיפראקטיביות – ADHD
הפרעת קשב והיפראקטיביות מוגדרת בספרות המקצועית כהפרעה רפואית נוירו-פסיכיאטרית והתפתחותית. היא לקות שכיחה המאפיינת כ- 10% מכלל האוכלוסייה והיא מאפיינת יותר בנים. להפרעה רקע תורשתי שנבדק והוכח במחקרים רבים. ההפרעה מאופיינת כרונית והיא מאפיינת את הסובל ממנה בכל מחזור החיים. אם כי, ביטוייה עשויים להשתנות בתקופות חיים שונות. בספר האבחנות ה- DSM, בגירסתו האחרונה (DSM-5) היא מסווגת כנוירו-התפתחותית שתחילתה בילדות המוקדמת. בתיאור ההפרעה מתייחסים לשני תחומי השפעה עיקריים:
א. ויסות קשב – יכולת לזהות, להגיב ולבקר נכונה גירויים. קשיים בתחום זה יבואו לידי ביטוי בקשיים ברצף, סדר, התארגנות, זיכרון והתמדה בפעילות מונוטוניות.
ב. ויסות התנהגותי- היפראקטיביות-אימפולסיביות – קשורה ביכולת לאיפוק, הבלגה והתנהגות פסיבית. קשיים בתחום זה יבואו לידי ביטוי בקשיים באיפוק, תזזיתיות, נטייה לחיפוש ריגושים ודברנות. בנוסף לשני גורמים אילו, הנחשבים לקשיי ליבה, קרי קשיים שנובעים באופן ישיר מהפעילות הנוירולוגית של הסובל מההפרעה, מתארים חוקרים קשיים נוספות ובכלל זה – קושי במעברים ושינויים, קשיי למידה, רגישות חושית ולעיתים מסורבלות מוטורית וקשיים חברתיים. מבחינה מעשית ניתן לתאר קשיים אילו כקשיים הקשורים בתפקודי ניהול, שהם אוסף של מיומנויות וכישורים המאפשרים הסתגלות למצבים חדשים ותפקוד יעיל של אדם. 

כפועל יוצא, קשייהם באים לידי ביטוי ב- 3 מכלולים של גורמים:
א. ריתמוסים ביולוגים – אנשים על הפרעות קשב סובלים מקשיי ויסות, רגישות חושית, מחזור עירות-שינה שונה (יעילים יותר בלילה מאשר בבוקר), מדדים פיסיולוגים של רמת דחק גבוהים יותר – לחץ דם, דופק, מטבוליזם.
ב. מאפייני ניהול ותפקוד קוגניטיבי – קושי בפעילות מונוטונית, קושי לנהל משימות, קושי לעמוד בזמנים, קושי לעבור בין משימות, זיכרון עבודה, קצב עיבוד מידע איטי לפעולות מונוטוניות וצפויות, רגישות גבוהה לשינויים בסביבה. לרוב גם קשיי למידה ספציפיים, בעיקר כתיבה וחשבון.
ג. מאפייני רגשיים – התנהגות: אמוציות רבות בהתנהלות שגרתית, אימפולסיביות, אי-שקט מוטורי ונטייה לחפש ריגושים. בשל מאפיינים אילו, אומר הרטמן ש'הפרעת קשב היא נוירולוגיה של ציידים בחברה חקלאית'. מערכות החינוך וסוכני החיברות החברתיים מכוונים בחברה המודרנית לחקלאות. מסגרות אלו מחנכים צעירים לסבלנות, סדר פעולות, היררכיה ותיזמון מול גורמים אחרים. אלו התכונות הנדרשות מתלמיד בית ספר. מאידך, לנער הסובל מהפרעת קשב יש נוירולוגיה של צייד, שכוללת אינסטינקטים טובים, התמצאות טובה בשטח (גם עם לא יודעים להבחין בין שמאל לימין), כושר הישרדות גבוה ועבודה טובה בתנאי אדרנלין גבוהה. הרטמן ביסס את טענתו על סמך מאפיינים קליניים והתנהגותיים שנלמדו בשנות ה 80 המוקדמות. מחקרי הדמיה ומחקרים בנוירו-פסיכולוגיה ממשיכים לספק אישוש לטענה שלו. במחקרים אלו הודגמה עוררות מוחית נמוכה באזורים במוח האחראיים על עכבות, קבלת החלטות ויצירת תבניות תגובה קבועות – פנימיות. בגלל פרופיל נוירו-פסיכולוגי זה, לרבים מהם קיים קושי בהתנהלות בבית הספר מול חוקי בית הספר, מעברים רבים ותיזמון תגובות מול מורים וחבריהם לספסל הלימודים.
חוקרים המתארים את הקשר שבין שלושת היסודות המרכיבים את הפרעת הקשב – תת קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות – מתייחסים לתת הקשר כמקור הבעיה, והיא נובע מעוררות נמוכה באזורים במוח האחראים על היציבות, העקביות ופיתוח העכבות; והיפראקטיביות, אימפולסיביות, מוסחות וחיפוש ריגוש – כארבע פיצויים של המוח למצב של תת קשב. לכן כקביעה גורפת ובניגוד למיתוס, אנשים עם הפרעת קשב נמצאים בתת פעילות במוח, והתנהגות הגלויה של היפראקטיביות אימפולסיביות הם פיצוי. לכן, בתנאים של מונוטוניות ושגרה רוב בעלי הפרעת הקשב קשה להתמיד ביעילות. מאידך, במצבים מאתגרים בהם רמת האדרנלין גבוהה יותר, רמת התפקוד שלהם מגיעה לשיא, והם נחשבים למטיבים בתפקוד במצבים אילו. כפועל יוצא, לא מפתיע למצוא אותם מובלים בתחומי ספורט, תקשורת, עסקים, אקדמיה ובצבא...

צה"ל
בשנת 1949 נקבע חוק המסדיר את הוראות הצבא, ובכלל זה את תהליך המיון, משך השירות ונוהלי השחרור. לפי חוק זה כל אזרח במדינת ישראל מחויב בשירות צבאי חובה. בשנת 1986 (ונכון גם להיום) נקבע שזמן השירות הצבאי לבנים הינו 36 חודשים. עוד בהגדרת המחוקק נקבע שכל אזרח מגיל 18 שטרם התייצב לשירותו, מוגדר כמיועד לשירות ביטחון (מלש"ב). להלן אתייחס לחמש שלבים המתייחסים להליך חיולו ובמשך שירותו הצבאי של חייל, תוך התייחסות לצעירים הסובלים מ- ADHD.

מלש"ב
טרם הגיוס לצה"ל עובר כל מועמד לשירות ביטחון מספר שלבים במסגרת המערכת המיונית בלשכות הגיוס, שם נקבעים כל נתוני האיכות של המתגייס, כדי להתאימו לתפקודים שונים בשירות הביטחון. מקובל שתי שלבים בתהליך הגיוס – ראיון לעימות נתונים – שלב בו בודקים התאמה בין הרקע הידוע ובין מה שמציג המלש"ב – זה השלב שנדרש לדווח על הפרעת קשב (ו/או לקות למידה) ושלב הבדיקות והמיונים - שלב בו הצבא עורך מיון קפדי והתאמת תפקידים למלש"ב לצרכי הצבא ובהתאם למאפייני הרקע שלו. הצבא עושה שימוש בארבעה מדדים:
א. קב"א – קבוצת איכות. דירוג תנאים סוציו-אקונומיים, השתלבות במסגרות, אזור מגורים ומאפיינים נוספים המעידים על רקע סביבתי והתנהלות של הצעיר בילדותו ובהתבגרותו. מדד שנקבע באמצעות ראיון ומידע ראשוני שנאסף ממסרות חינוך מנתונים ממשלתיים (ביטוח לאומי וכד).
ב. דפ"ר – דירוג פסיכוטכני ראשוני – מבחן הקובע את המשכ"ל של הצעיר ותוצאות מבחנים פסיכו-טכניים שנערכים לו במסגרת מהלך המיון.
ג. פרופיל רפואי – דירוג מצבו הרפואי של האדם. בתוך זה נכללים גם הפרעות אורגניות, הפרעות פסיכיאטריות וכדומה. לעניין זה חשוב לזכור, הפרעת קשב אינה מורידה פרופיל כשלעצמה. היא מהווה סעיף ליקוי בלבד. אך, כאשר אדם בעל הפרעת קשב סובל גם מבעיות קואורדינציה קשות או הפרעות בהסתגלות, אז הפרופיל עשוי לרדת.
ד. רמת עברית – דירוג השליטה של המלש"ב בשפה העברית. חשוב להדגיש כי אין הכוונה לקריאה, אלא לשליטה בשפה כשפה דבורה.
ארבעת הגורמים מספקים לצוות המיון בצה"ל נתונים על החייל בניסיון לבצע התאמה בין נתוניו של המשל"ב ובין תפקידים שונים בצבא, והתאמת המלש"ב לצרכי הצבא. כאשר מדובר בצעירים עם הפרעת קשב חשוב מאוד שהצבא ידע על קיומה ועל השלכותיה של ההפרעה.

להלן כמה עצות למלש"ב בשלב המיונים:
1. רצוי לידע את הצבא על קיומה של הפרעת קשב (אם יש גם לקויות למידה רצוי לדווח גם עליהם). חשוב שהדיווח ילווה במסמכים
ואבחונים רלוונטיים. להפרעת קשב יש להגיש אבחון הרפואי, רצוי מנוירולוג או פסיכיאטר. לקויות למידה רצוי להגיש אבחון דידקטי,
פסיכולוגי או המשולב. במידה שהצבא לא ידע על קיומן הוא יתייחס למלש"ב לפי אמות מידה סטנדרטיות, וכך תמנע ממנו זכאות
להתאמות במבחני המיון. הדבר עשוי לפגוע לו בדפ"ר ובסופו של דבר גם בקב"א. חשוב לזכור שוב, לקויות המשפיעות רק על התחום הלימודי, אינן מורידות פרופיל כלל!
2. רצוי במהלך הראיון להציג את נקודות החוזקה וקשייו של המלש"ב, ובהתנהלות היומיומית. במידה שאין התוויה מיוחדת, והצעיר מטופל בתרופות ל ADHD, חשוב לציין שמטופל ומאוזן תרופתית לצרכי לימוד ונמצא במעקב רפואי שוטף. ציון זה חשוב משני טעמים מרכזיים:  
- הצבא יודע שאתם מטופלים ומתפקדים טוב.
- הצבא יכול לספק לכם טיפול תרופתי שבסל הבריאות (כל נגזרות הריטלין) לכל שרותכם הצבאי.
3. בחירת תפקיד בצבא. במהלך הראיון מתבקש החייל לדרג מה מעניין אותו לעשות בצבא, לאיזה חייל ולאיזה תפקידים היה רוצה
להשתבץ. חשוב לתכנן את בחירת התפקיד בקפידה. מניסיוננו ניתן לחלק את העדפות המלש"בים לשלוש קבוצות (לפי גודל השכיחות שלהם):
א. קרביים – אלו הם הרוב, רוב הסובלים מ ADHD מחפשים את הקרבי והמערך הלוחם. שם תנאי השירות מתאימים לפרופיל הנוירולוגי שלהם (נרחיב על כך בהמשך).
ב. הגו'בניקים – חברה המחפשים תפקידים 'קלים' כדי להמשיך להתנהל בחופשיות. לרוב, אלו מקבלים תפקידים מותאמים ומוגבלי
פרופיל (טבחים, נהגים, רס"רים וכדו').
ג. מקצועיים – מדובר בבחורים צעירים שמתגייסים לצבא כאנשי מקצוע תומך. רצוי שלמלש"ב יהיה כיוון כללי למה היה רוצה לעשות בצבא.

לקראת הגיוס
ההורים והמלש"ב עברו את שלב המיונים, ויום הגיוס קרב. אלו גורמים לעליה ברמת ההתרגשות, המתח והחששות אצל ההורים. כאן המקום לעשות הפרדה בין צרכי ההורים וצרכי המלש"ב. חשוב לבצע שיחה בין ההורים והמלש"ב ולדון באופן כללי על סיום פרק הנעורים וכניסה לעולם המבוגרים. בשיחה חשוב לבחון התאמת ציפיות בין ההורים והמלש"ב, כדי להיערך לתקופה הקרובה בצורה מיטבית. במידה שהמלש"ב מביע עניין, ניתן להסתייע בהדרכה, אך חשוב שיעשו ע"י גורם שמבין בהפרעות קשב ופרט על הפרעות קשב בצבא, ויש כאילו בכל הארץ.
ניתן בתקופה עד הגיוס להתחיל להעביר תחומי אחריות לנער, והסתייעות באמצעים טכנולוגיים מסייעים לשיפור ההתנהלות – כמו יומן אלקטרוני ושעון מעורר. גם כאן ניתן להסתייע בהדרכה או אימון אישי, וגם כאן חשוב שההתערבות תעשה על ידי גורם מוסמך שמבין בהפרעות קשב ובפרט בהתמודדות של צעירים עם הפרעת קשב בצבא. חשוב לזכור, לא לנסות דברים בכוח, אלא בהדרגה בידיעה שמה שתספיקו תספיקו, ומה שלא הספקתם ב- 18-17 שנה, לא תספיקו בחודש-חודשיים עד הגיוס. בכל מקרה עבודה על הרגלים לקראת הגיוס מחייבת מוטיבציה גבוהה מהמלש"ב וסבלנות מצד ההורים.
נושא אחר שעולה תכופות – תעסוקת המלש"ב עד גיוסו. החלטה בעניין זה תלויה מאוד במועד הגיוס. אם מדובר בתקופה קצרה בת עד 3 חודשים, רצוי לנוח, לטייל ולבלות. גם את זה רצוי לעשות בסדר יום קבוע שכולל זמני יקיצה סבירים, זמני שינה סבירים ובאמצע שילוב בין פעילויות פנאי, מחויבויות ודיור (ניקיון החדר שלו). במידה שמדובר בתקופה ארוכה יותר, רצוי לבחון היבטים שונים כמו עבודה, לימודים (אוניברסיטה פתוחה). תוכנית תעסוקה לתקופה ארוכה מחייבת תכנון שכולל מחויבות, דיור ופנאי – תוך יצירת משמעות ועניין.
בהתייחס להורים, תקופה זו מהווה תקופה רווית מתחים וחששות. בפרט שמדובר במלש"ב המכוונים ליחידות קרביות. שאלות בדבר חוסר השתלבות, סכנת חיים, השתטות של הצעיר וניסיון קודם של התמודדות עם קשיים במסגרות – מעלים עוד יותר את מפלס הדאגה שמדובר במלש"ב הסובל מהפרעת קשב. כמה עצות להתנהלות בעניין זה:
א. דברו על הדאגה שלכם עם קבוצת שווים. בן הזוג או קבוצת תמיכה להורים למלש"בים בעלי הפרעות קשב. לעיתים יש כאלו יוזמות בתשלום. אך ישנם גם התחברויות לקבוצה דרך ועד הורים של בי"ס. ניתן להתארגן 5-4 זוגות הורים ולדבר על החשש. ניתן בתשלום סימלי להביא גם מנחה המכיר הפרעות קשב ויכול לספק לכם מידע מגובה מחקר וניסיון על התמודדות של חיילים עם הפרעת קשב במהלך השירות הצבאי. בתנאים אלו גם התשלום מתחלק בין יותר אנשים, ולכן יש כאן יותר נוחות.
ב. לימדו על הפרעת קשב והצבא. חוסר ידע הוא הסיס שלנו חרדה. חוסן הוא שילוב בין רמת דאגה לבין כלים להתמודדות איתה. כלים מספקים ידע וידע מספק כוח. איני יכול להגיד לאם או אב 'לא לדאוג, יהיה בסדר'... זה לא יעבוד.. הדאגה תישאר. אך אני יכול לתת להורה מידע בידיעה מוכחת שככל שיהיה לכם ידע מפורט יותר על צבא, הפרעת קשב ועל התנהלות של צעירים בעלי הפרעת קשב בצבא, יהיה לכם יותר מחשבות עובדתיות להתמודדות עם חשש, שאין תמיד משהו הגיוני. כאן מוצא לכם לבחון את הפחדים שלכם תוך הבחנה בין אמונות (עמדות או אקסיומות) לבין עובדות (מידע שניתן לבדיקה) בצורה זו תצמצמו את רמת הלחץ שלכם לדברים ממוקדם, ועליהם תוכלו לעבוד.
ג. במסגרת ההדרכה תרגלו תרגילי הרפיה ומחשבות מקלות להתמודדות עם חרדות ומחשבות מאיימות ומטרידות. ברוב הדאגות שלכם יש מחשבה תובענית שאומרת כללים אקסיומים ואבסולוטיים של – 'אם... אז....'. נסו לאתגר אותם באמצעות מחשבות מקלות. במקום לחשוב במונחים של חייב/אסור, אפשר לחשוב במונחים של רצוי, כדאי, מקובל... אילו יקלו במעט על התוצאה של האיסור – צד שעליו יותר קשה לעבוד.
ד. שוחחו עם המלש"ב על החשש שלכם בגילוי, אך עשו זאת שהדברים יהיו ברורים וממוקדים. בשיחה עימו לציין מה החשש הספציפי שלכם, ובצעו ביחד איתו בחינה משותפת של מנגנוני שיקטינו את הסיכוי להיפגע בתחומים מהם אתם חוששים. יחד עם זאת, חשוב לא 'להציף' אותו בחשש שלכם. די לו בחשש שלו עצמו... גם אם נראה שלא איכפת לו.. מניסיון – מאוד איכפת להם, והם רוצים להצליח. לרבים מהם הצבא זה הזדמנות להצליח בלי 'השמלה של אמא'.
ה. אחד ממוקדי המתח הוא שהאחריות שלכם לתפקודו נלקחת לגמרי. שכיח שלקוי קשב רבים מתנהגים כילדותיים עד גיל מאוחר, ונולד צורך של ההורים לנהל, להגן, לעגל פינות ולתקן עוולות – שעושה הנער. ביום הגיוס אחריות לדברים אילו נלקחת מכם ועוברת לצבא ולנער. ההבדל בין אחריות מוחלטת לשחרור אחריות כמעט מוחלט מלחיץ לא מעט הורים. חשוב ללמוד לשחרר... ניתן לתרגל זאת בדברים קטנים בבית.
ו. השתדלו עד כמה שאפשר להימנע מ'תיזהר מ......' יותר מידי אזהרות מעלות את רמת הרגישות שלו והאדרנלין שלו שיכול לעזור בצבא, עלול להיות גבוה מידי, בגלל רגישות יתר שלכם. כתוצאה מכך התפקוד שלו עלול ירד. הוא ממש ממש לא צריך שגם אתם תהיו בראש שלו, ובפרט הפחדים שלכם, בכל צעד וצעד שהוא עושה בצבא. בערב הגיוס גם אתם לא תישנו בלילה כמו רוב ההורים ששולחים ילדים לצבא. נסו ביום האחרון וערב הגיוס לעשות הרפיות, לשוחח עם בן הזוג ועד כמה שאפשר לשמור על שגרה. אפשר למי שרוצה (אפילו רצוי) לפנות בנקודה זו לערכים נעלים יותר, ולהתייחס לאמונות כלליות של גורל, דרכו של האל, רצון האל וכדומה (איש איש לפני אמונתו). אלו מחשבות שמקלות ומורידות מהאחריות שלכם לתפקוד של הילד, גם בהיעדרכם ליד מיטתו בלילה. אנו נוהגים להמליץ למשפחות שמגלות מסורת ולו הקלה ביותר, לקבל ברכתו של רב מקובל או לשאת תפילה לבורא עולם ולבקש את ההגנה על יקיריהם. שחרור באמצעות תפילה ואמונה יכול לשחרר הרבה דאגה. וביום הגיוס... מותר לכם לעשות 'פדיחות' ובלשכת הגיוס היום הגיוס גם להזיל דימעה.... זה חלק מתהליך החיול הטבעי שעוברים ההורים.

חייל בשירות בטחון
מרגע שהצעיר גויס ועבר תהליך חיול הסטטוס שלו משתנה ממלש"ב לחייל בשירות חובה. במהלך שירותו הצבאי עובר החייל שלבים שבכל שלב נתייחס באופן כללי וספציפי לחייל הסובל מ ADHD. 

1. שרשרת החיול והגיוס. זהו היום הראשון לגיוס ולכולם זהו יום מלחיץ ומעורר מתח. זהו יום בו החייל מקבל ציוד, חיסונים, הסברים על הצבא, מידע על היחידה אליה מיועד, מידע על התפקיד אליו שובץ ועולה על אוטובוס להתחלת טירונות. יום שבשעות בודדות עובר תהליך מאזרח לחייל. שיטה שעובדת בשיטת 'הסרט הנ1. ע'. זהו יום שזכור לרבים יותר מכל השירות הצבאי בגלל האמוציות הכרוכות בו ובגלל האינטנסיביות שבו. זהו יום קשה במיוחד לחייל הסובל מ- ADHD. מטבעו צעיר הסובל מ- ADHD מתקשה במעברים ושינויים, וכפועל יוצא – יום אינטנסיבי כזה מעורר בעיות אובייקטיביות של תפקודי ניהול. נוסיף לכך רגשות שעולות אצלו כתגובה לניסיון מצטבר כושל של התנסויות קודמות בפעילות רציפה שכזו. בין המחשבות שעולות – אולי אשכח משהו, ואולי לא אבין משהו, אולי לא אשים לב למשהו ועוד.
כמה עצות שיכולות להקל על שלב זה:   
א. היערכות מוקדמת וידע. כדאי לעבור עם מישהו שהתחייל לא מזמן (ואין לו הפרעת קשב) על שרשרת החיול לפרטי פרטים. עבודה מראש על שלבי העבודה יכולים להקל על המעבר. ציפייה מוגדרת ויכולת ניבוי מורידים מתח.
ב. להכין שאלות מראש ולהתכונן למצבים שנחשדים כקשים ולתרגל אותם (עם מאמן או אפילו אח גדול – לא רצוי לתרגל עם הורה!).
ג. לא כל המידע שמועבד ביום הזה חשוב לכל הגיוס. תתרגלו את רוב המידע בכל הטירונות שלכם. כך שמידע שלא ייקלט ביום הראשון ייקלט ביתר השירות הצבאי.
ד. קיים חשש שחוזר, איך אני אדע לאן ללכת. התשובה לכך מחולקת לשני חלקים - עיקרון העדר, ללכת אחרי כולם, כולם הולכים כקבוצה ממקום למקום. - לא תדע, תשאל!
ה. אובדן ציוד, אחד ממאפייני הפרעת קשב הוא אובדן ושכחה של דברים. כל עוד לא איבדתם רובה (ולא מקבלים רובה ביום הגיוס) זו לא בעיה גדולה. מונח שרוב לקוי הקשב (ובכלל זה גם אני בצבא) מכירים- 'מט"ש'. מונח המתאר קנס כספי סימלי לאובדן ציוד. במקרה הכי גרוע תשלם כמה שקלים..... לא אוהבים להגיד את המילה 'לא נורא', אבל באמת זה ממש לא נורא.

2. טירונות. ביום הראשון לאחר שרשרת החיול מגיע החייל לטירונות, קורס ההכשרה המכין חייל לשירות חובה. טירונות נחלקת לשני סוגים עיקריים:
א. טירונות ייעודית – מסלול טירונות שנכלל בתוכנית הכשרה ייעודית, ואז החלק הראשון נקרא – טירונות בסיסית והשני טירונית יעודית. זהו מסלול טירונות שעוברים צעירים שמיועדים לשירות בשירות הלוחם בצה"ל ביחידות חי"ר.
ב. טירונות כללית (נקראת בצבא גם רובאי 2), זוהי הטירונות הבסיסית ביותר ועורכת כחודש במסגרתה עוברים החיילים חיול כללי והכנה לצה"ל, ובהמשך הולכים לקורסים ספציפיים. כיום מקובל לעשות טירונות כללית בהשראת החייל אליו הולך העלם הצעיר. לדוגמא חיילי חייל אויר עושים טירונות עם חיילי חיל אוויר. אולם, לעיתים לא ברור מה החייל רוצה לעשות ולאיזה חייל ישובץ, ואז הטירונות היא כללית צה"לית. נתייחס לטירונות הבסיסית כי היא משותפת לכל החיילים. בטירונות הבסיסית לומד החייל את פקודות הצבא, נהלי הצבא, משמעת עצמית, אחריות אישית וידע בסיס כחייל כמו הגנה עצמית, תרגילי כושר גופני, תרגילי סדר ושימוש בנשק. הטירונות היא תקופה אינטנסיבית יחסית ויש בה עומס מנטאלי ופיסי גבוה. חודש זה גם מהווה לחייל תקופת הסתגלות. אופן ההסתגלות של החייל הסובל מהפרעת קשב בטירונות תלוי במידה רבה במוטיבציה שלו.
חייל בעל מוטיבציה (לרוב בשירות הלוחם) מסתגל מהר יותר מכל חייל אחר, ובטירונות הוא לומד על עצמו שהוא אדם מצוין. כל הדברים שהפריעו לו בבי"ס שקשורים במונוטוניה כמו מוסחות, היפראקטיביות, חיפוש ריגושים, ריכוז יתר במשהו ממקד ואנרגטיות גבוהה.
משמשים להם היום יתרון על פני חבריהם שאינם בעלי הפרעת קשב. תכונות אילו הופכות אותו לחייל טירונות טוב יותר, זריז יותר, מהיר החלטה ועובד נהדר בתנאי עומס ולחץ גבוהים. רמת האדנרלין שהוא מעלה לעצמו בהתמודדות בטירונות בונה אצלו יכולות ריכוז גבוהות במיוחד, ומאשפרת לו לזהות תכונות של מנהיגות, כושר החלטה מהיר, התמצאות במרחב. אם החייל יזהה ויעצים תכונות אילו בטירונות, רמת המוטיבציה שלו לשירות תהיה גבוה, והוא יתרם מהצבא ויתרום לצבא. הוא יזהה בו איכויות בלתי רגילות שעד היום לא באו לידי ביטוי בהיותו תלמיד בית ספר. מעניין בעניין זה שרוב ההורים לא שמים לנגד עינהם את הדברים כך. הורים חוששים מהיכול של ילדם להסתגל לחוקי הצבא. אך בפועל דווקא המסגרת המאוד מגבילה וברורה והסמכות היציבה, עקבית ובהירה – מאפשרת לו לבנות גבולות ברורים יותר ולהגיב טוב יותר לסמכות הזו. היציבות החיצונית שומרת עליו, גם מפני עצמו.
הטירונות הבסיסית קשה יותר לחיילים ללא מוטיבציה גבוהה לשרת. עבורם הטירונות היא אוסף של הוראות שלא מגובשות ומפריעות לחופש העצמי. רמת אדרנלין נמוכה, בשילוב עם רמת תיסכול גבוהה, עלולה ליצור קושי בהסתגלות של החייל לצבא, וכאן המקום לזהות רגשות אילו ולסייע לחייל להתמודד. חשוב שההורים יגלו מעורבות בחיי החייל בטירונות, ולזהות סימני מצוקה. יש במסגרת הצבא יועצים ומטפלים שיכולים לעזור לו לעבור תקופה קשה זו. חייל שהגיע ורוצה לשרת אך לא 'מורעל', צפוי להתמודד עם יותר קשיים בהסתגלות הראשונית, והדבר עלול לבוא לידי ביטוי בבעיות משמעת, קשיים רגשיים, לחץ גבוה, הפרעות שינה, ולעיתים אף במדדים פיסיולוגיים של תחלואה הנובעת מירידה בפעילות הטבעית של מערכת החיסונית. לחייל צעיר שסובל מקשיים אילו חשוב מאוד לפנות לעזרה. ניתן לשתף מפקד מחלקה (מ"מ) – קצין שלמד על ניהול משאבי אנוש, רופא צבאי, קצינת תנאי שירות (ת"ש), שלישה של היחידה ולעיתים אף איש מקצוע טיפולי (קצין בריאות נפש – קב"ן) – שיעזרו לחייל לפנות משאבים להתמודדות מוצלחת יותר ולהסתגלות. אם נזהה פרופיל של עלם צעיר שלא מתלהב יתר על המידה להתגייס, אפשר לעשות הכנה לצבא ולהגביר מוטיבציה לשירות, צעד שירכך את תהליך הגיוס ואת השתלבותו בטירונות. הקבוצה השלישית שהיא הקטנה ביותר, ולרוב זניחה, היא של חיילים שלא רוצים לשרת, ועבורם הטירונות היא תקופה קשה של מאבקי כוח, שמביאה לרוב לענישה חמורה יותר, ובכלל זה מאסר בכלא צבאי. לעיתים קרובות חיילים אילו נפלטים לאחר הטירונות משירות צבאי בשל חוסר כשירות נפשית לבצע שירות צבאי – סעיף ליקוי נפשי. עלי לציין משהו בעניין זה. אם לחייל בעיות אובייקטיביות והוא לא מצליח להסתגל בכלל לצבא (נדיר שמדובר רק בהפרעת קשב ללא בעיות נפשיות נלוות) חשוב לטפל בבעיה ברצינות. אולם מניסיוני למרות שקבוצה זו מועטת יחסית, חלק מהחיילים מקבוצה זו מתכננים צעד זה כיזום, כדי לעבוד ולהתקדם מחוץ לצבא. חייל שמסוגל לבצע שירות, גם עם הדבר כרוך בקושי אובייקטיבי עדיף לבצע שירות, לקבל עזרה ולהשתחרר מצבא. לדבר השלכות עתידיות בתחום הכלכלי
(מענק חיילים משוחררים ומשכנתאות) וקבלה לעבודה בשירות הציבורי במדינה. בסוף הטירונות הבסיסית (שעורכת כחודש) רוב רובם של החיילים, מסתגלים לצבא ועוברים לשלב הבא. משיחות עם גורמי טיפול בצבא, 85% מהחיילים לקויי הקשב מסתגלים תוך חודש-חודשיים למנגנון הצבאי ומשרתים בצבא בהתנהגות טובה, לחלקם עלולים להיות 'נפילות' פה ושם, אך רובם מסתגרים. קבוצה קטנה של כ 10% נזקקת לטיפול מינימליסטי של אנשי תנאי שירות (ת"ש) ואנשי בריאות הנפש (קב"ן) ולהסתגל בצורה סבירה. ישנם מעטים של פחות מ 5% שלא מצליחים להתמודד וגם לאחר הטירונות וניסיון להשתלב ביחידות בצה"ל, והם משתחררים שחרור מוקדם. כלומר 95% מהטירונים הסובלים מהפרעת קשב שעברו טירונות יצליחו להתקדם בצבא.

3. התנהלות במהלך השירות הצבאי. לאחר הטירונות חיילים לוחמים ממשיכים בטירונות קרבית וחיילים במערך התומך והטכני משובצים בקורסים יעודיים. תקופה זו עורכת בין חודש לשלושה חודשים (רוב הקורסים), במהלכם חיילים משתלמים במערך הטכני והתומך בצה"ל. תקופת הכשרה דומה במתכונתה לתנאי המשמעת של טירונות, אך פחות אינטנסיבית והיא מאפשרת תקופה נוספת של הסתגלות לצבא. למשתלמים העורכים קורסים ונטלו כיסוי תרופתי לפני הצבא, רצוי לשקול עם רופא שימוש בתכשיר תרופתי בזמן ההכשרה המקצועית-הספציפית. רוב השירות הצבאי הוא השלב השגרתי שבין החודש השני-שלישי בצבא ועד החודש ה- 35 (חודש לפני השחרור המיועד). זוהי תקופה שבהתייחסות אליה חשוב לבצע אבחנה בין לוחמים וחיילים שטח – שעובדים ברמת אדרנלין גבוהה בעצם עיסוקם המבצעי; ובין חיילים שמשרתים בתפקידים מקצועיים-טכניים, מינהלתיים ותמיכתיים. בקרב המערך הלוחם, זוהי התקופה שרובם ככולם שהתנדבו ליחידה קרבית מצליחים להתקדם מהר, לעלות בסולם הדרגות ואף להתקדם לקצונה לוחמת. אלו החיילים שמנצלים את תכונותיהם לעשייה חיובית ולתפקוד שטח. תרגילים, אימונים ופעילות מבצעים לוחמת כרוכה במוטיבציה גבוהה, גאוות יחידה ורמת גירוי גבוהה – ולכן משאירה את הלוחם ברמת אדרנלין גבוהה. זהו המנגנון שמכשל אותם להתמודדות בשחרור ולחפש כיווני תעסוקה עתידיים שמתאימים להם. באמצעות התנסותם כלוחמים הם לומדים לסנגר על עצמם ולמצוא גורמי מוטיבציה להתקדם בחברה. ישנם מעת לעת חיילים לוחמים שעלולים להסתכסך עם מפקד או להיגרר ברגע של אימפולסיביות לטעויות, אך הואיל והאימפולסיביות עולה כפיצוי למנגנון עוררות נמוך, הרי שדברים אילו יכולים להשפיע לכל היותר בבסיס הצבאי במהלך יום, בחדר האוכל; ואין בהם סכנה של פגיעה באחר או פגיעה עצמית. חשש של הורים רבים, שברגע של שטות עשוי החייל להשתמש בנשקו האישי לפתור סכסוך – כאקט אימפולסיבי. לעניין זה אוכל אולי במעט להרגיע. הסבירות לכך היא נמוכה ביותר, שלא לומר אפסית. התודעה של שימוש בנשק במערך הלוחם כל כך חדורה שהיא כמעט אוטומטית, ונהלי שימוש בנשק עוברים כחוט השני בכל רגע ורגע בהתנהלותו של חייל לוחם. מדיווח שירותי הצבא, ניתן לומד באופן כללי על לוחמים עם הפרעת קשב, ששכיחותם של חיילים לוחמים הסובלים מהפרעת קשב הנזקקים לטיפול מיוחד או מתארים משברים משמעותיים בצבא נמוך מאוד. התנסותם של החיילים במערך הטכני והתומך אינה תמיד זוהרת כל כך. השגרה והירידה ברמת המשמעת (שאפיינה את הטירונות וקורס ההכשרה) מורידה גם את האדרנלין ואיתו יש יותר סכנה לטעויות. כאן הטעויות הם טכניות או משמעתיות. לצעירים שטופלו בריטלין בתקופת חיים קודמת, ומשובצים לתפקידם אילו – רצוי שישקלו בהכוונה של רופא , הסתייעות בריטלין, בכיסוי יומי (קונצרטה). הקשיים של חיילים אילו יכולים לבוא לידי ביטוי בבעיות משמעת חוזרות ונשנות, וכפועל יוצא יותר ריתוקים, ומאסרים. ביטוי אחד לקושי יכול להיות   בעליה ברמת מתח במהלך תקופה זו, ואז מתבקש לטפל בחייל. 

להלן כמה עצות לחייל בתקופה שירות זו:   - יצירת תוכנית עבודה יציבה וקבועה, ובה להכניס שינויים קטנים ברמה יומית.   - קביעת מטרה יומית שהחייל רוצה להשיג לאותו יום/שבוע/חודש   - יצירת אתגרים והגדלת ראש בתפקידים רוטניים.   - יצירת עוגנים חווייתיים לשירות הצבאי, צחוקים, טקסים, חברים וכד'.   - שימוש בריטלין בהכוונת רופא בפעולות שגרתיות המבוססות על רצף ואירגון1   - חיפוש שותפים למלאכה שניתן לבזר איתם אחריות. אפשר לקחת תפקידים שבהם החייל חזק ולנסות להעביר לאחר תפקידים בהם חלש יותר. חייל שיעבור את שירותי הצבאי התעסוקתי בחוויה נעימה, מאתגרת ולא- שוחקת , יגיע לנקודת הגמר בנקודה של כוח, עוצמה והמון רגשות עצמיים מתוקנים, בהשוואה למה שקרה לו בצבא.בשתי קבוצות החיילים – לוחמים וטכניים, להורים תפקיד חשוב בעיבוד והעצמה של החייל בזמן שירותו הצבאי. חשוב מאוד לדבר עם ביניכם על תרומתו להצלחה, על הצלחותיו ועל קשייו. חשוב לבצע למידה משותפת של התמודדות עם קשיים, כמשפחה. התמיכה שלכם חשובה מאוד לבינכם, ובעזרתכם הוא יעבור את הצבא בצורה מאוד טובה. עבודה משותפת טובה תאפשר לחייל להגיע למועד שחרור הקרב ובא.

4. השחרור מצה"ל. לקראת סיום השירות הצבאי שוב עובר החייל תקופת מעבר. רבים מהחיילים בעלי ADHD שעברו את הצבא כחוויה מעשירה ומכשלת, נשארים לצבא קבע. רבים מהם אף חושבים על קריירה צבאית. חשוב לזכור כי הצבא מאפשר להם שימוש בתכונות הפרעת הקשב כיתרון יחסי. אך מטבע הדברים רוב הצעירים משתחררים מהצבא. לקראת השחרור יש ירידה במשמעת ושם עלולים להיות לחלקם קשיים. חשוב שהחייל ישמור על רמת משמעת ויציבות עד לשחרורו הסופי. תקופה ערב השחרור היא שוב מעבר ויכולים לעלות קשיים ורגשות מעורבות לגבי המעבר ממערכת שמאוד מגינה ושומרת למערכת חופשית לגמרי. ישנו מערך תמיכה בצה"ל שמסייע לחיילים לקראת שחרורם, שמכונה יחידה להכוונת חיילים משוחררים. ניתן להסתייע
במערך זה, כמו גם ניתן להיוועץ בייעוץ קצר בשירותי התמיכה הנפשית בצה"ל (קב"ן) כדי למתן תחושות איילו.
לקראת השחרור אנו מציעים לרבים מהחיילים שבאים אלי לעשות לעצמם רשימת הישגים, תמורות והתמודדות מוצלחות, לצד קשיים שעלו שעליהם כדאי לעבוד. זוהי הכנה טובה שהיא מפתח לשחרור טוב ולמעבר רך מהצבא המגן והשומר ולחיי חופש (שמאיימים על צעירים עם הפרעת קשב).

לאחר השחרור
לאחר השחרור ישנה תקופה הכשרה נוספת של חוסר יציבות. דווקא הירידה באדרנלין עלולה לעלות רגשות מעורבות ופחדים שלא עלו בתקופת הצבא. חשוב שההורים יסייעו בהכוונת העלם הצעיר תוכנית מעבר. בדומה לתוכנית המעבר שערכו לו בין התיכון לצבא, כך לבנות תוכנית מעבר של עד שנה מהצבא לשחרור. תוכנית שכזו חייבת להיות מתווה בסדר יום שכולל שעת יקיצה סבירה ושעת שינה סבירה. במהלך היום לבנות אורך חיים יציב שכולל – דיור, מחויבויות ופנאי – תוך גילוי גמישות בתוך כל פעילות.

לסיכום
סקרנו בפניכם התמודדות של צעירים הסובלים מהפרעות קשב כמלש"ב וכחיילים בצבא. לרוב לקויי הקשב, הצבא מכשל ומעצים, ורבים מהם יוצאים נזכרים מהשירות הצבאי. במידה רבה, יש בצבא חוויה מתקנת לחוויות הפחות-מוצלחות הקשורות בתקופת ילדותם ונעוריהם.
הכנה נכונה לצבא תקל עליהם ועליכם הורים יקרים, להשתלב בצורה טובה יותר בצבא.כמשפט סיום, לא נוכל לומר לכם לא לדאוג, אך אנו מקווים שכעת, לאחר קריאת המיידעון אתם קצת פחות מודאגים.


בהצלחה לכולכם,
צוות ד"ר קשב.