תקציר
במידעון הנוכחי מלוקט מידע אמין למטופל בנושא הפרעת קשב. המידע המצורף נאסף ונערך ממקורות מבוססים מחקר מספרות בתחומי רפואה ופסיכולוגיה. העורך - ד"ר גיל מאור – חוקר הפרעת קשב ומטפל באנשים עם הפרעת קשב. המידע נערך מתוך ספרות מקצועית ובכלל זה ספרם של איריס מנור ושמואל טיאנו - לחיות עם הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות – ADHD , וספרו של ראסל בארקלי – הספר המלא לאבחון וטיפול בהפרעת קשב (Attention deficit hyperactivity disorder: A handbook for diagnosis and treatment).
הפרעת קשב -הגדרה כללית
הפרעת קשב, מוכרת בקיצור ADHD - Attention deficit hyperactivity disorder . היא מוגדרת כתכונה קיצונית ותורשתית, בעטיה הסובל ממנה מתקשה לווסת ולנהל בצורה יעילה את הקשב שלו. הפרעת הקשב מקשה על האדם להפנות משאבים ולחלק את תשומת ליבו באופן יעיל, בין הפעילויות והתפקידים שהוא ממלא. שכיחותה נעמדת בכ 10% מהאוכלוסיה, והיא מאפיינת את האדם הלוקה בה בכל מחזור החיים ותסמיניה משליכים על כל תפקודי החיים. הפרעת הקשב מוכרת, מוגדרת ומסווגת במונחים רפואיים בתחום הפסיכיאטרי. ספר האבחנות ה DSM ,מסווג אותה בגרסה האחרונה של כהפרעה נוירו-התפתחותית שתסמיניה מופיעים בילדות המוקדמת.
ההפרעה מונה ארבעה רכיבים עיקריים:
רכיב תת-קשב – מאופיין בחוסר אוטומטיות. זהו רכיב מהווה את הבעיה העיקרית והמאפיינים השכיחים הקשורים בו הם: חוסר מיקוד, קושי בשמירה על קשב לזמן ממושך, חוסר סדר, קשיים בהתארגנות ובזמן, ביצוע שגיאות טיפשיות וכד'.
רכיב היפראקטיביות-אימפולסיביות – רכיב זה נלווה לרכיב הקשב בכ-70% מהאבחנות, המאפיינים השכיחים הקשורים בו: תנועתיות, דברנות, הרפתקנות, קושי לחכות לתור, חוסר סבלנות, ביצוע רעשי רקע, הידבקות /הצקות לאחרים.
מקצב ביולוגי – רכיב המתאר ליקויים במזג הטבעי של הילד. רכיב זו בא לידי ברגישויות גבוהות (חושית ורגשית), התפתחות חריגה, ויסות שינה, ויסות אכילה, כאבים בפרקים ומפרקים וכדומה.
תפקודים ניהוליים – מרכיב שלפי החוקר ראסל בארקלי הינו העיקרי בהפרעת קשב, ומתאר קושי בניהול הגירויים שמבוקרים על ידי המוח. מדובר בקבוצה של מיומנויות נירו-פסיכולוגיות שמאפשרות לאדם להתארגן למשימה, לבצע ניתור ומעבר בין משימות, לנהל משימה ולפעול עם מוטיבציה בתוך משימה, כדי לסימה. הפרעת הקשב, מופיעה לעיתים ללא בולטות של הרכיב ההיפראקטיבי - מופיע בכ-25% מבעלי ההפרעה – ואז היא מוגדרת כהפרעת קשב והיפראקטיביות מהטיפוס הלא-קשוב בעיקרו. מופיע בשכיחות גבוהה יותר בקרב בנות. ברוב המקרים היא מופיעה בצורה משולבת עם היפראקטיביות, בסוג זה שכיחות בולטת לבנים, זהו גם הסוג הנחקר ביותר.
אבחון:
אבחון ההפרעה נעשה על ידי רופא מוסמך לאבחון וטיפול בהפרעת קשב , שהוכר כמומחה על ידי משרד הבריאות. בישראל עוסקים בכך רופאים - פסיכיאטריים, נוירולוגיים, רופאים התפתחותיים (בילדים עד גיל 9) רופאי קהילה – ילדים ומשפחה – שעברו הסכמה של משרד הבריאות.. אבחון טוב כולל 5 רכיבים: ראיון קליני: ראיון מקיף שנעשה על ידי הרופא במסגרתו הוא בודק מהם התלונות של המטופל, רקע התפתחותי שלהם, רקע משפחתי ובדיקה קלינית -רפואית של המטופל, ובכלל זה התסמינים כפי שמופיעים בסיווג הרפואי. שאלוני דיווח להורים ולמורים. הערכה רגשית של הילד. ניתן להסתייע בבדיקות תומכות החלטה ובבדיקה ממוחשבת: בדיקת TOVA, MOXO או BRC. יודגש, ללא הבדיקה הקלינית, לבדיקה הממוחשבת אין משמעות ואין יעילות. סיכום והמלצות: סיכום הבדיקה המשלבת את כל חלקי האבחון, והמלצות להתערבות לאבחון מדויק וטוב חשיבות רבה. אבחון לא-מדויק יכול לפגוע ביעילות ההתערבות ולגרום לבעל התסמונת עוגמת נפש ובעיות נלוות.
תחלואה נלוות ואבחנה מבדלת:
להפרעת קשב ישנם מאפיינים רבים, הדומים להפרעות אחרות, בעיקר לקויות למידה, ובעיות רגשיות אחרות. כמו-כן, הפרעת קשב, יכולה להופיע בשילוב עם לקויות אחרות, לכן יש חשיבות רבה לדיוק באבחון. במהלך הבדיקה הקלינית מתבקש הרופא להתייחס לקשיים של המטופל ולבצע בדיקה האם הם מתאימים לתיאור של הפרעת קשב, או שהם תוצאה של ליקוי אחר שמאופיין, בין היתר בפגיעה בקשב (דוגמת דיכאון). כמו כן, במידה שיש אבחנה של הפרעת קשב ועולים סימנים להפרעות נוספות, מתבקש להתייחס גם אליהם בתוכנית הטיפול. הניסיון והספרות מלמדים, שברוב המקרים יש הפרעות נוספות.
טיפול:
הטיפול תמיד מכון לאדם הסובל מההפרעה, ובטיפול עלינו להקל על האדם בתפקודו. מאחר שההפרעה כרונית, היא אינה ניתנת לריפוי. אולם ישנם דרכים פסיכולוגיים-חינוכיים ותרופתיים באמצעתם ניתן להקל על קשיי המטופל, ולסייע לו להתמודד ביום-יום עם הפרעת הקשב. הטיפול המקובל בהפרעת הקשב מונה 3 רכיבים:
הדרכה: החלק החשוב בטיפול, מבתצע בילדים במתכונת של הדרכת הורים. בנוער ומבוגרים גם בהדרכה ישירה. בהדרכה נעבוד בעיקר על תפקודי ניהול ומתן כלים להתנהלות יומיומית יעילה.
טיפול תרופתי: הטיפול התרופתי, הכולל את סוג התכשיר ומינונו – כפי שנקבע ע"י רופא מומחה בלבד. הטיפול הינו סימפטומטי ונועד להקל על המטופל בתפקוד היומיומי. מקובלות שלוש משפחות עיקריות של תרופות -תרופות ממריצות (השכיח ביותר), תרופות מווסתות ותרופות מרגיעות.
טיפול תומך: טיפול על נושאים בהם נדרש שינוי דפוסי חשיבה והרגלים. הטיפול היעיל ביותר נעשה באוריינטציה קוגניטיבית-התנהגותית. גם אימון במצבים אלו יכול לסייע. חשוב לעבוד בשלב זה עם בעל התסמונת על העצמה. יש המשלבים עם תוכנית ההתערבות גם רפואה משלימה, בהתאם ליכולת ובהתאם להיכרות עם התחומים השונים. לסיכום:
הפרעת קשב יכולה להוות יתרון במצבים בהם נדרש פיצול קשב ועבודה תחת לחץ, וקושי גדול מאוד במצבים בהם נדרש שמירה על טווח קשב בפעילות מונוטונית. זיהוי הבעיה והתמודדות איתה בצורה נכונה, לצד יצירת מערכת תמיכה שתעצים את בעל התסמונת, תלמד אותו לעבוד איתה ולהצליח.
מקורות
מנור, א. וטיאנו ש. (2012). לחיות עם הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות – ADHD (מהדורה שלישית). תל-אביב: דיונון. American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders. (5rd ed). Washington, DC :Author Barkley, R. A. (2015). Attention deficit hyperactivity disorder: A handbook for diagnosis and
treatment (4rd ed). New York: The Guilford Press