בימים האחרונים אנו חווים מציאת שטרם ידאנו כמדינה. גם ברמת הפרט, כולנו חווים רגשות מעורבים שכוללים בין היתר חרדה. חרדה היא חוויה שכוללת רגש של פחד, עם מחשבות הודות קטספרופה אפשרית והיעדר יכולת התמודדות. השילוב בין שלושת הגורמים יוצר את החרדה. ככל שיש לנו יכולת לנהל את הסיכון , כך התפקוד שלנו במצב חרדה טוב יותר.
כמטפל העוסק בהתמודדות עם מצבי דחק ממושכים, ובכלל זה כמטפל בחרדה, אני מקבל עשרות שיחות טלפון ביום, כיצד מתמודדים עם החרדה שלנו ושל ילדינו. ההתמודדות עם חרדה תלויה בחוסן שלנו. מרכזי חוסן עוסקים בהקניה והדרכת צוותי חינוך להתמודדות עם מצבים כאלה, הם גם מלווים בטיפול ילדים בהתמודדות יומיומית עם חרדה. זכיתי בשנים האחרונות ללוות את מערכת החינוך הקדם יסודית במחוז חיפה בהכשרה כזו. מניסיון זה, אני מבקש לנסות ולעזור לציבור הקוראים – הורים ועובדי הוראה.
ישנן שתי גישות עיקריות להתמודדות עם חרדה, האחת שמוכרת במערכת החינוך תחת השם "מודל אפרת – אירוע, פרשנות, רגש ותגובה". מודל שמציע לפרק את החוויה הלא-מוגדרת, למחשבות ולמיומנויות ברורות, כך ניתן להתמודד איתן ביעילות טובה יותר ברמת הפרט. גישה אחרת, שהוכיחה את עצמה מבקשת לקבל את החרדה כחוויה מוכללת, מבלי להתייחס לרכיביה, ומציע לרכוש מיומנויות לתפקד תחת אותה חרדה. בין היתר גישה זו מוכרת בזכות טכניקה שהולכת ומתפתחת בשנים האחרונות במערכת החינוך – תחת השם מיינדפולנס.
להלן 5 עצות ברוח גישה זו, כיצד להתמודד עם חרדה:
1. בשעה לחץ אין טעם לנסות ולהבין את החרדה בהיגיון. קבלו את החוויה, למדו לזהות אותה ולקבל אותה . החרדה היא חלק מכם.
2. אל תחכו לחרדה. אם אתם חווים -אי שקט ותחושת מועקה – עצרו ושיימו לעצמכם שזוהי חרדה, וזיכרו שהיא אינה מסוכנת!. חרדה לא מסוכנת.
3. תרגלו שיטות הרפיה. ניתן להסתייע באמצעים ביתיים פשוטים, כמו – לנפח בועות סבון , שהמטרה היא להגיע לבועת סבון גבולה ככל האפשר – זוהי נשימה סרעפתית שמרגיע את הגוף. טכניקה נוספת- הרמת גבות מול הראי, פעולה שגורמת לחיוך ובכך משחרר אנדורפינים שתורמים להרגעה טבעית.
4. נסו לנהל את הסבל הנגרם לכם מהחרדה, ולא את החרדה עצמה. הסבל הוא פונקציה של כמה אני סובל עכשיו, וכמה אני יכול לעשות פעולות הרפיה. חרדה קשה יותר לנהל מסבל.
5. תרגלו מיומנויות תפקוד בזמן שאתם בחרדה. תיצרו לכם בנק של תגובות אפשריות לעבודה בזמן חוויה של חרדה.
והכי חשוב, נסו לשמור על שגרה ככל האפשר. שאתם בחרדה, זה עובר לילדים.. זה לגיטימי וחשוב להראות להם שגם אתם בחרדה, וגם אתם מנהלים אותה. הדוגמה האישית של ניהול חרדה, היא הגבורה ולא ההכחשה.