הבהרה חשובה:
התשובות לשאלות אינן מהוות ייעוץ רפואי ו/או תחליף לפניה לרופא מומחה.
כל טיפול תרופתי ושיטת מיון מחייבת החלטה רפואית של רופא מומחה.
לילד שלי קשה לבלוע את הכדור LA20. האם אפשר להמיס אותו בשתייה או במעדן?
אסור להמס את הקפסולה של LA20.
תכשיר ה- LA במינונים השונים מורכב מקפסולה שבתוכה יש כדוריות של החומר (ריטלין) עם ציפוי ובלי ציפוי.
הכדוריות ללא הציפוי נכנסות מיד לפעולה. הכדוריות עם הציפוי המושהה, נכנסות לפעולה רק לאחר 4 שעות.
כלומר, ניתן לומר שמי שלוקח LA, לוקח מנה אחת המותאמת לו עם נטילת הקפסולה ומנה נוספת לאחר 4 שעות (לאחר שהציפוי נמס).
כאשר ממיסים את תוכן הקפסולה, יש סכנה שהציפוי של הכדוריות ימס וכל הכדוריות או רובן ייכנסו לפעולה מיידית. מכאן, שהילד יקבל מינון לא מותאם.
אפשר:
לשים בכפית שתיה קרה/מעדן/דבש את תכולת הקפסולה (לא בשתייה חמה) ולקחת מיד.
לערבב עם ממרח/ריבה ולמרוח על חתיכה קטנה של לחם.
לפתוח את הקפסולה לגזור מעט באחד הצדדים ולסגור בחזרה, כך גודלה של הקפסולה נהיה קטן יותר, דבר המקל על הבליעה.
היו יצירתיים.
במסגרת המעברים בין סוגי הריטלין, נותרו לי כדורים שונים. האם אני יכולה להעביר לחברה שזקוקה להם?
בעיקרון, מכיוון שריטלין על סוגיו רשום בפקודת הסמים, כל העברה או מכירה של ריטלין ללא רוקח/רופא מהווה עבירה על חוקי שימוש בחומרים רפואיים.
ברור שלא התכוונת לנצלם לרעה, וייתכן שאף התכוונת להעבירן למשפחה ללא תמורה. זהו החוק - שאריות של ריטלין יש להחזיר לרוקח או לרופא. במסגרת עבודתם הם נתקלים במשפחות שאינן יכולות להרשות לעצמן לרכוש את תרופות. אני בטוח שהם יעשו בהן שימוש נכון.
כאשר רופא שוקל האם לתת למטופל תרופה עומדים לנגד עיניו ארבעה תנאים:
א. לילד הפרעת קשב מאובחנת הליך אבחוני תקין.
ב. הילד נמצא מגיב לתכשיר והותאם לו מינון אופטימאלי.
ג. תחת כיסוי תרופתי ישנה תמורה ברורה ושיפור בתפקוד.
ד. ללא כיסוי תרופתי, לילד גילויי מצוקה גלויה או סמויה.
ישנם רבים בעלי ADHD שאינם זקוקים לתרופה היות שאינם סובלים ממצוקה.
המורה המליצה שהבן שלי ייקח ריטלין. מה עלי לעשות?
חל איסור על צוות בית הספר להמליץ על ריטלין, היות שהריטלין הוא טיפול תרופתי והוא ניתן על ידי רופא מומחה בלבד.
בית הספר יכול לרכז עבורך את הקשיים של הילדה, ולהציע לך לבחון את העניין בצורה מסודרת, באמצעות אבחון.
שנית, לא נותנים ריטלין ללא איבחון מסודר. יש חשיבות רבה לתהליך האיבחון. אם באיבחון יעלה שילדתך לקויית קשב, ומגיבה לריטלין ( יש כ 15% שלא מגיבים לריטלין), אז אפשר לשקול בשיתוף עם הרופא טיפול בריטלין.
הטיפול בריטלין הוא טיפול שמטרתו להקל על רמת מוסחות גבוהה. הואיל ומקור הבעיה היא אורגני, הריטלין מקל מאוד על התלמיד, היות שכל עבודה קוגניטיבית-התנהגותית אחרת מלווה במחיר מצד הילד. אולם, להדרכה חשיבות רבה בטיפול ובקבלת הכלים להתמודדות נכונה עם הפרעת הקשב.
קחי בחשבון, צוות בית הספר לא סתם מטרטר הורה לבית הספר או שולח אותו לאבחון. גם אם אתם לא רואים את הקשיים בבית, יש בעיה בביה"ס. נקודת המבט הרחבה יותר של המורה מאפשרת לו הרבה פעמים להעלות דברי צוות בית הספר לא סתם מטרטר הורה לבית הספר.
לכן, היו סלחניים ופנו לבדיקת הקשיים שעלו.
שהריטלין לא עוזר חשוב לבצע הבחנה: האם בעבר היתה תגובה טובה והיא כיום נחלשה או שמעולם לא היתה תגובה?
במציאות בה היתה תגובה טובה בעבר וכיום התגובה ירדה, זה ברוב המקרים ענין של מינון. הואיל והילדים גדלים והמשקל עולה, גם המינון משתנה. במקרה זה יש לסור לרופא המטפל לבחון את המינון.
במצב שמהתחלה רואים שאין תגובה לתכשיר, יש לבצע כמה דברים בשלבים:
א. לבדוק אבחנה – לחזור למערך האיבחון הכולל ולבחון אבחנה מבדלת מעמיקה יותר, ולשלול הפרעות שינה, חרדה או פירוק סוכר – שלעיתים דומות בתמונה הקלינית להפרעת קשב.
ב. לבדוק עניין של מינון. מקובל בבדיקת TOVA או ניסוי קליני להתחיל במינון הנמוך ביותר למשקל, עומד על 0.3 מ"ג לקילו. במצב זה יש לעלות מינון ולבדוק.
ג. אם בהעאלת המינון חל שיפור אבל לא משמעותי, ייתכן והדבר קשור גם או לסוג תכשיר. לעיתים תכשירים המתפרקים בגוף אחרת (SR, LA קונצרטה או מדבקה) יוצרים תגובה שונה של הגוף, כך שלעיתים תכשיר אחר משפר את הבעיה.
ד. במידה שגם העלאת המינון לא הואילה, יש לבדוק התאמת לתכשיר. מקובל לנסות תחילה ממריצים ממשפחה אחרת (אדרל או פוקאלין) ורק עם אין תגובה לממריצים בכלל מנסים משפחה אחרת שמהוות קו שני – משפחת ה NRI – הסטרטרה.
האם מותר לקחת ריטלין בזמן שמנסים להיכנס להריון או בהריון?
באופן עקרוני, לא יאושר ניסוי של נטילת מטילפנידט (השם הגנרי של ריטלין) בנשים בהריון. אי לכך, אין אדם היוכל לומר לך כי התכשיר בטוח או מזיק במהלך הריון.
הילד שלי לוקח ריטלין. אני בכלל לא בטוח שהתרופה עוזרת לו במשהו, מה קורה עם הריטלין לא עוזר?
הריטלין היא תרופה שכיחה ויעילה ב- 85% מהמקרים לבעלי הפרעות קשב וריכוז. קיימת אפשרות של- 10% מהאוכלוסיה הריטלין לא מתאים כלל, ובדיקת ה TOVA היא כלי יעיל על מנת לבצע בדיקה זו (יעילות של 90% לעניין זה). כלומר, היא מראה מידית כיצד הילד/המבוגר מגיב לריטלין.
בהנחה שבנך ערך בדיקת TOVA, העובדה שהרופא רשם לו את התרופה מראה שהגיב לכך טוב.
אם בנך לא ערך בדיקת TOVA, גשי לרופא והביעי את חששך. קודם לכן, הקפידי לאסוף נתונים רבים ככל האפשר על מצבו תחת כיסוי מגורמים שונים (גננת/מורה, מנחה בחוג וכו').בכל מקרה, החלטות על הנושא התרופתי שמורות לגורם רפואי בלבד.
האבחון לא תקין, לא ממצה ומעמיד אותך אפילו בסיכון.
אין להשתמש בריטלין לפני בדיקה מעמיקה של רופא מומחה שיודע אילו פרמטרים לבדוק.
העבודה ששאלת על מינונים מצביעה שלא עברת אצל רופא כזה, כי היית אמור להגיע עם תכשיר מותאם אף לבדיקת TOVA.
הבן שלי לא מצליח לבלוע את הכדור, ניסינו הכל, מה לעשות?
ישנן מספר אפשרויות:
לגבי ריטלין 10 מ"ג - ניתן לשבור / לרסק ואז לשים ביחד עם כפית של שוקולד/דבש/מעדן/ עוגיית סנדוויץ' שנפתחה ובתוכה הוכנס התכשיר. היו ילדים שהסכימו לאכול את שברי הכדור כשהוא נעוץ בבמבה. ריטלין SR20 או קונצרטה - אסור לשבור /להמס, יש לבלוע בשלמותו. אפשר להתאמן באמצעות בליעת סוכריות תיקתק.
LA - ניתן לפתוח את הקפסולה ולערבב עם כפית של שוקולד/דבש/מעדן/ עוגיית סנדוויץ' שנפתחה ובתוכה הוכנס התכשיר. תחליפים:
ריטלין בטיפות - יצרן בית מרקחת שור טבצ'ניק. יתרון: מגיע בטעמים, מתאים לילדים שמתקשים בבליעה. חסרון: עלות גבוהה, מספיק לכ - 4 שעות בלבד.
דייטרנה - מדבקות. חסרון: עלות גבוהה מאוד.
פטנט:
כוס העוזרת לבליעת כדור, מתאימה במיוחד לילדים קטנים ולמתקשים בבליה. עובדת על רפלקס הבליעה - לחץ כאן.
התשובה היא לא.
מה הקריטריונים לקבלת ריטלין?
1. האדם אובחן כבעל הפרעת קשב.
2. האדם מגיב לתכשיר על בסיס מטילפנידט.
3. קיימת תועלת ברורה לאדם כאשר הוא תחת כיסוי של התכשיר לעומת ללא התכשיר.
4. לאדם קיימת מצוקה גלויה /סמויה.
כחלק מהבדיקה הקלינית, ישנם מספר דברים שאמורים להיבדק ועפ"י חוות דעת רפואית עשויים לגרום לכך שאדם לא יוכל להשתמש בתכשיר על בסיס מטילפנידט:
אפילפסיה (גם סמויה-כלומר אדם לא יודע שסובל מכך).
יסטוריה של לחץ דם גבוה.
התקפי לב ומוות מדום לב במשפחה.
פרכוסי והזיות חום.
התקפים פסיכוטיים במשפחה.
עבר התמכרותי אצל האדם עצמו.
נקודה נוספת: לא נהוג לטפל במטילפנידט טרם גיל 5, יש המחמירים ולא מטפלים טרם גיל 6.